פורום אוצר החכמה

דהיינו האם מותר לכתחילה לקנות פירות חדשים בימים אלו או בגדים חדשים?

כתב בספר מבית לוי-ברכת שהחיינו על בגדים חדשים ופירות חדשים לכתחילה יברך בשבת ולא בימות החול
ובספר שערי ימי הפסח כתב-יש נמנעים מלקנות בגדים חדשים ומלברך שהחיינו בימים אלו ומי שנוהג כן אין לבטל מנהגו בחינם אבל מעיקר הדין אין בזה שום איסור כי אין לזה מקור בראשונים או באחרונים ובספר כף החיים (סי תצג' אות ד' ) כתב שאין חוששין למנהג זה ומהמשנ''ב נראה שלכתחילה עדיף שלא לברך שהחיינו אבל אם ישנו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יכול לברך ואף המחמירים בקנית בגדים כל הקפידא היא על קניית בגד חשוב שמברכים עליו שהחיינו אבל בגד פשוט שאין מברכים עליו שהחיינו וכן שאר קניות פשוטות מותר לכו''ע לקנות וללבוש בימי ספירת העומר

שמעתי שבדורינו שנגלו לנו תעלומות, נמצא בכמה ספרי ראשונים שאסור לברך שהחיינו בימי העומר, וכמדומה
שיש לזה מקור אף בתשובת הגאונים.

יש בזה מנהגים שונים, ודעביד כמר עביד
מ"מ גבי שלשת השבועות איתא להדיא דאין לברך שהחיינו

עי' מ"ב סי' תצג ס"ק ב, וע"ש ב'ביאורים ומוספים' שבמהדורת 'דִרשוּ' הערה 4 וש"נ; שו"ת אפרקסתא דעניא ח"א סי' קעו; שו"ת בצל החכמה ח"ד סי' מח; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' מא אות א; שו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סי' כו (וכן ח"ה או"ח סי' לח אות ב בקצרה); שו"ת יחווה דעת ח"א סי' כד (וכן בקצרה בח"ג סי' ל ד"ה אולם לאחר); ועוד.

/

מעניין איזה דעות, לא שמענו בלתי היום שורש לדבר זה.
מה שכן מעניין שבכמה ספרים של סיפורת משכליים (אם תקרא לזה כך) דהיינו ש"י עגנון בסיפור על כיסוי הדם, וחיים גראדה בספרו מלחמת היצר על המחזה אברהם (הוא החזו"א), נראה לכא' שמנהגם היה שלא לרחוץ בנהר בתקופה זו, וקצת סברא יש כי הם ימי דין יותר מאשר הם ימי אבל ע"פ הסוד וכידוע, אבל אולי הוא בלבול וצ"ע.

מצ"ב קישור שמצאתי בנדון
http://halachayomit.com/kolsasson/027b% ... etzora.pdf

לא ראיתי זכר לדבר בשו"ע אלא בימי בין המצרים בלבד.

ההוא תלמידא כתב:שמעתי שבדורינו שנגלו לנו תעלומות, נמצא בכמה ספרי ראשונים שאסור לברך שהחיינו בימי העומר, וכמדומה
שיש לזה מקור אף בתשובת הגאונים.

הבל הבלים, זה מה שקורא שלא בודקים במקורות ראו כאן בעמוד 138, שמדובר בטעות בציטוט, ותו לא.
מדובר באחד האחרונים שכתב טעם למה אין מברכים שהחיינו על מצוות ספירת העומר, ופשוט לא הבינו אותו נכון.

שמועלקע כתב:

ההוא תלמידא כתב:שמעתי שבדורינו שנגלו לנו תעלומות, נמצא בכמה ספרי ראשונים שאסור לברך שהחיינו בימי העומר, וכמדומה
שיש לזה מקור אף בתשובת הגאונים.

הבל הבלים, זה מה שקורא שלא בודקים במקורות ראו כאן בעמוד 138, שמדובר בטעות בציטוט, ותו לא.
מדובר באחד האחרונים שכתב טעם למה אין מברכים שהחיינו על מצוות ספירת העומר, ופשוט לא הבינו אותו נכון.

עמנואל ש%2C מנהגי אבלות בימי ספירת העומר.pdf

אבל ראה שם שיש כמה מקורות שלא "לחנוך כסות חדשה" בימי הספירה!
ומותר לדבר בלשון יותר עדינה על חכמי ישראל שבדורנו, ועל החכמים שבדורות הקודמים, גם אם אתה סובר שהם טעו.

ענין האבילות בספירת העומר לא מוזכר לא בגמרא ולא ברמב"ם, ומוזכר לראשונה בשו"ת הגאונים לענין נישואין בלבד.
בראשונים מוזכר גם לענין תספורת, ובאחרונים גם לענין ריקודים ומחולות.
יש אחרוני אחרונים שכתבו גם להימנע משהחיינו, ויש אף כמה קהילות שנוהגות כן, אך לכאורה זו טעות שהגיעה מחמת הדמיון לאבלות בין המצרים, אלא שיש לדעת שאין שום השוואה ביניהם, ובעוד שאבלות בין המצרים חמורה ומקורה בגמרא, אבלות בספירה מקורה פחות בהרבה, ובודאי לענין שאר אבלות חוץ מנישואין.
כך שכל המחמיר בענין זה ומוסיף איסורים נוספים שלא כתבום גדולי האחרונים, אינו אלא מן המתמיהין.

עזריאל ברגר כתב:

שמועלקע כתב:

ההוא תלמידא כתב:שמעתי שבדורינו שנגלו לנו תעלומות, נמצא בכמה ספרי ראשונים שאסור לברך שהחיינו בימי העומר, וכמדומה
שיש לזה מקור אף בתשובת הגאונים.

הבל הבלים, זה מה שקורא שלא בודקים במקורות ראו כאן בעמוד 138, שמדובר בטעות בציטוט, ותו לא.
מדובר באחד האחרונים שכתב טעם למה אין מברכים שהחיינו על מצוות ספירת העומר, ופשוט לא הבינו אותו נכון.

עמנואל ש%2C מנהגי אבלות בימי ספירת העומר.pdf

אבל ראה שם שיש כמה מקורות שלא "לחנוך כסות חדשה" בימי הספירה!
ומותר לדבר בלשון יותר עדינה על חכמי ישראל שבדורנו, ועל החכמים שבדורות הקודמים, גם אם אתה סובר שהם טעו.

אין קשר בין האיסור ללבוש כסות חדשה (שלא נפסק להלכה בשו"ע, ואף לא הובא בטו"ר, (ואיפה שכן הובא זה הובא כאבלות על מאורעות תתנ"ו)) לבין לא לברך שהחינו, מה גם שמותר!!!!!!!! ללבוש כסות חדשה!
לגבי לדבר בלשון עדינה אני מתנצל ומסכים עמך.

אין זה נכון כלל שדין זה התחדש רק על ידי אחרוני האחרונים. האליהו רבה בסימן תצ"ג מביא מספר אדם וחוה (לרבנו ירוחם) שאין לומר ברכת זמן (דהיינו שהחיינו) בכל ימי הספירה משום שהם ימי הדין שהרי קרבן העומר נקרב משעורים שמרמזים לדין.
ויש ללמוד מזה לא לזלזל במנהג ישראל מקובל מדורי דורות, ואם ריק הוא מכם הוא ריק!

דעת_האברך כתב:אין זה נכון כלל שדין זה התחדש רק על ידי אחרוני האחרונים. האליהו רבה בסימן תצ"ג מביא מספר אדם וחוה (לרבנו ירוחם) שאין לומר ברכת זמן (דהיינו שהחיינו) בכל ימי הספירה משום שהם ימי הדין שהרי קרבן העומר נקרב משעורים שמרמזים לדין.
ויש ללמוד מזה לא לזלזל במנהג ישראל מקובל מדורי דורות, ואם ריק הוא מכם הוא ריק!

ז"ל הא"ז

ובספר אדם וחוה דף מ"ד כתב דאין אומרים זמן בספירה לפי שהם ימי דין כי העומר בא מן השעורים, ולכן אין כונסין ואין מסתפרין ע"כ. ולפ"ז היה ראוי לאסור אף בל"ג בעומר, אלא דכבר נהגו להקל.

וז"ל רבנו ירוחם

ומה שאין אומרי' זמן י"א לפי שאין כאן הנאה ולא שמחה כפדיון שיצא מכלל נפל וקרא חדתא. וזה מורה דין ליודעין כי העומר בא מהשעורי' כמו שקבלו רז"ל מן הכתוב שאמר ואם תקריב מנחת בכורים ליי' כי על הבאת העומר הוא מדבר ואם זה אינו אלא חובה כמו אם כסף תלוה אם יהיה היובל אם מזבח אבנים ואמרו כתיב הכא אביב וכתיב התם כי השעורה אביב והוא קרבן הסוטה שבאה משעורין מלשון סערת יי' ולכן אין כונסים נשים ומגדלים שפם ואף על פי שאמרו טעם אחר משום י"ב אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא שמתו. ואמרו בתוספות כי מה שאמרו לג' יום אינו כמנהג העם אלא כשתסיר ז' ימי הפסח וז' שבתות וב' ימי ר"ח שהן י"ו שאין בהן אבלות נשארו מן המ"ט לג' יום וז' של"ג לעומר אמרו שיש במדרש עד פרוס עצרת והם ט"ו יום עצרת באמרם פרוס הפסח פרוס החג שהם ט"ו בניסן ובתשרי ובהסירך ט"ו נשארו לד' והם לג' שלמים ומגלחים בבקר של ל"ד כי מקצת היום ככלו ע"כ אינו מהספר.
ספירת העומר אין מברכין שהחיינו על ספירת העומר ואפילו שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן כתב בעל המאור הטעם משום שהיא עגמת נפש בחוצה לארץ שאין אנו מקריבין עומר ויש נותנין טעם אחר שאין אנו אומרי' זמן לפי שאין אומרין זמן אלא על דבר שהוא גמר המצוה וזה אינו נגמר עד ארבעי' ותשעה יום...

לא מדובר כאן על אמירת שהחיינו בימי הספירה, אלא על השאלה למה לא מברכים שהחיינו על הספירה עצמה, וע"ז השיב שהעומר (שממנו הספירה) הבא מהשעורים מורה על דין. ולזה כיון גם הא"ז, ומה שהביא את דברי רי"ו בסי' זה הוא בשביל הנ"מ לענין נשואין וגלוח, שלפי טעם זה הי' ראוי לאוסרם כל ימי העומר. והשווה לאופן שהביא את דברי רי"ו בא"ר.
הרוצה ידמה לבד מלתא למלתא, וילמד מגלוח ונשואין שנוהגים כל ימי העומר, אך אי"ז כתוב לא ברי"ו ולא בא"ז. ובקל יש לחלק ביניהם. וק"ו שאין כאן מנהג ישראל המקובל מדורי דורות.
הערה נוספת, אין אלו דברי רבנו ירוחם, אלא תוספת, כמצויין בסוף הקטע, ורק אז מתחיל הנדון אצל רי"ו עצמו לענין שהחיינו על הספירה (ונותן טעמים אחרים).

לקט מדברי האחרונים בענין ראה בנטעי גבריאל.

מה שנכון נכון כתב:

דעת_האברך כתב:אין זה נכון כלל שדין זה התחדש רק על ידי אחרוני האחרונים. האליהו רבה בסימן תצ"ג מביא מספר אדם וחוה (לרבנו ירוחם) שאין לומר ברכת זמן (דהיינו שהחיינו) בכל ימי הספירה משום שהם ימי הדין שהרי קרבן העומר נקרב משעורים שמרמזים לדין.
ויש ללמוד מזה לא לזלזל במנהג ישראל מקובל מדורי דורות, ואם ריק הוא מכם הוא ריק!

ז"ל הא"ז

ובספר אדם וחוה דף מ"ד כתב דאין אומרים זמן בספירה לפי שהם ימי דין כי העומר בא מן השעורים, ולכן אין כונסין ואין מסתפרין ע"כ. ולפ"ז היה ראוי לאסור אף בל"ג בעומר, אלא דכבר נהגו להקל.

וז"ל רבנו ירוחם

ומה שאין אומרי' זמן י"א לפי שאין כאן הנאה ולא שמחה כפדיון שיצא מכלל נפל וקרא חדתא. וזה מורה דין ליודעין כי העומר בא מהשעורי' כמו שקבלו רז"ל מן הכתוב שאמר ואם תקריב מנחת בכורים ליי' כי על הבאת העומר הוא מדבר ואם זה אינו אלא חובה כמו אם כסף תלוה אם יהיה היובל אם מזבח אבנים ואמרו כתיב הכא אביב וכתיב התם כי השעורה אביב והוא קרבן הסוטה שבאה משעורין מלשון סערת יי' ולכן אין כונסים נשים ומגדלים שפם ואף על פי שאמרו טעם אחר משום י"ב אלף זוגות תלמידים של רבי עקיבא שמתו. ואמרו בתוספות כי מה שאמרו לג' יום אינו כמנהג העם אלא כשתסיר ז' ימי הפסח וז' שבתות וב' ימי ר"ח שהן י"ו שאין בהן אבלות נשארו מן המ"ט לג' יום וז' של"ג לעומר אמרו שיש במדרש עד פרוס עצרת והם ט"ו יום עצרת באמרם פרוס הפסח פרוס החג שהם ט"ו בניסן ובתשרי ובהסירך ט"ו נשארו לד' והם לג' שלמים ומגלחים בבקר של ל"ד כי מקצת היום ככלו ע"כ אינו מהספר.
ספירת העומר אין מברכין שהחיינו על ספירת העומר ואפילו שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן כתב בעל המאור הטעם משום שהיא עגמת נפש בחוצה לארץ שאין אנו מקריבין עומר ויש נותנין טעם אחר שאין אנו אומרי' זמן לפי שאין אומרין זמן אלא על דבר שהוא גמר המצוה וזה אינו נגמר עד ארבעי' ותשעה יום...

לא מדובר כאן על אמירת שהחיינו בימי הספירה, אלא על השאלה למה לא מברכים שהחיינו על הספירה עצמה, וע"ז השיב שהעומר (שממנו הספירה) הבא מהשעורים מורה על דין. ולזה כיון גם הא"ז, ומה שהביא את דברי רי"ו בסי' זה הוא בשביל הנ"מ לענין נשואין וגלוח, שלפי טעם זה הי' ראוי לאוסרם כל ימי העומר. והשווה לאופן שהביא את דברי רי"ו בא"ר.
הרוצה ידמה לבד מלתא למלתא, וילמד מגלוח ונשואין שנוהגים כל ימי העומר, אך אי"ז כתוב לא ברי"ו ולא בא"ז. ובקל יש לחלק ביניהם. וק"ו שאין כאן מנהג ישראל המקובל מדורי דורות.
הערה נוספת, אין אלו דברי רבנו ירוחם, אלא תוספת, כמצויין בסוף הקטע, ורק אז מתחיל הנדון אצל רי"ו עצמו לענין שהחיינו על הספירה (ונותן טעמים אחרים).

לקט מדברי האחרונים בענין ראה בנטעי גבריאל.

טעם זה ודאי שייך גם בברכת שהחיינו שלא על הספירה

מצו"ב מאמר שכתכבתי בעניין זה עם המקורות הנעלמים והשגויים בענין זה
ולגבי מה שכתב צבי וחמיד שטעמו של המגיה ברבינו ירוחם שייך גם על שהחיינו שלא על הספירה, זה אינו כי הרי אפילו אבל יכול לברך בימי השבעה שהחיינו, וכמו שהבאתי במאמר המצו"ב, ולא חמירי ימי הספירה מימי אבל. ורק על עצם המצוה כתב טעמו.

שלמה בן חיים כתב:מצו"ב מאמר שכתכבתי בעניין זה עם המקורות הנעלמים והשגויים בענין זה
ולגבי מה שכתב צבי וחמיד שטעמו של המגיה ברבינו ירוחם שייך גם על שהחיינו שלא על הספירה, זה אינו כי הרי אפילו אבל יכול לברך בימי השבעה שהחיינו, וכמו שהבאתי במאמר המצו"ב, ולא חמירי ימי הספירה מימי אבל. ורק על עצם המצוה כתב טעמו.

מאבל אין ראיה, כי אין אבלותו שייכת לתאריך ולזמן וקבוע אלא למקרה מסוים, וכן היא רק אצלו ואי"ז מספיק בשביל לשלול ברכת שהחיינו על 'הזמן'.
ובלא"ה הטעם שנתן הוא בגלל שאלו ימי דין, ולא משום ניהוג אבלות. [גם אצל אבל מצינו ענין זה, וכגון שמה"ט ל"א בבית האבל תחנון, אך אין להקיש בענינים כאלו מסברא].
אבל גם בלי ראיה זו אין שום הוכחה מהמובא ברי"ו, וכמו שכתבתי לעיל.

מה שנכון נכון כתב:לא מדובר כאן על אמירת שהחיינו בימי הספירה, אלא על השאלה למה לא מברכים שהחיינו על הספירה עצמה, וע"ז השיב שהעומר (שממנו הספירה) הבא מהשעורים מורה על דין. ולזה כיון גם הא"ז, ומה שהביא את דברי רי"ו בסי' זה הוא בשביל הנ"מ לענין נשואין וגלוח, שלפי טעם זה הי' ראוי לאוסרם כל ימי העומר. והשווה לאופן שהביא את דברי רי"ו בא"ר.
הרוצה ידמה לבד מלתא למלתא, וילמד מגלוח ונשואין שנוהגים כל ימי העומר, אך אי"ז כתוב לא ברי"ו ולא בא"ז. ובקל יש לחלק ביניהם. וק"ו שאין כאן מנהג ישראל המקובל מדורי דורות.
הערה נוספת, אין אלו דברי רבנו ירוחם, אלא תוספת, כמצויין בסוף הקטע, ורק אז מתחיל הנדון אצל רי"ו עצמו לענין שהחיינו על הספירה (ונותן טעמים אחרים).

לקט מדברי האחרונים בענין ראה בנטעי גבריאל.

צדקת בהחלט שאין ראיה מדברי רבנו ירוחם ועיני הטעיתני בדברי האליהו רבה שמהלשון שהביא מרבנו ירוחם היה משמע לי שיש להימנע מכל ברכת זמן בימי העומר. על כל פנים אי אפשר לומר שאין כאן מנהג הנוהג מדורי דורות שהרי כפי שמובא במאמר הנהדר של הרב שלמה בן חיים נהגו במנהג זה באשכנז ובאיטליה ובספרד כבר מאות בשנים לכל הפחות מתקופת תרומת הדשן.

דעת_האברך כתב:על כל פנים אי אפשר לומר שאין כאן מנהג הנוהג מדורי דורות שהרי כפי שמובא במאמר הנהדר של הרב שלמה בן חיים נהגו במנהג זה באשכנז ובאיטליה ובספרד כבר מאות בשנים לכל הפחות מתקופת תרומת הדשן.

בחלק מהמקורות לא מוזכר כלל שהחיינו, אלא בגדים חדשים.
ובחלקם זה מוזכר כמנהג של יחידים או כמעלה בעלמא.
ובחלקם מודגש דלית מאן דחש להא.
וא"כ וודאי שא"א לומר שמנהג ישראל להמנע מלברך שהחיינו, לכל היותר היו יחידים שנמנעים (ולא מזמן התה"ד, כי הלקט"י אינו מדבר על שהחיינו).

עי' בנט"ג שקשרתי.

אב-י כתב:דהיינו האם מותר לכתחילה לקנות פירות חדשים בימים אלו או בגדים חדשים?

בקניית משקפיים חדשים יש בעיה לקנות בימי הספירה???????

אם קונה בשביל לראות טוב יותר - לכאורה מותר אפילו בתשעת הימים.
ואם קונה רק בשביל היופי שבהם וכיו"ב - אז אולי יש מקום להחמיר, ומכיוון שלא (שמעתי ש)מברכים שהחינו על משקפיים (ובפרט שיש עצב מסוים בקנייתם ובהזדקקות להם) נלפענ"ד להקל לגמרי, אפילו בשלשת השבועות (אבל בתשעת הימים - תלוי כנ"ל, כדי לדעת אם זה "משא ומתן של שמחה").

סברא נכונה.
האם אולי כבר גם ראית בכתובים ובספרי הפוסקים שכותבים אודות זה הענין???

שלמה בן חיים כתב:מצו"ב מאמר שכתכבתי בעניין זה עם המקורות הנעלמים והשגויים בענין זה
ולגבי מה שכתב צבי וחמיד שטעמו של המגיה ברבינו ירוחם שייך גם על שהחיינו שלא על הספירה, זה אינו כי הרי אפילו אבל יכול לברך בימי השבעה שהחיינו, וכמו שהבאתי במאמר המצו"ב, ולא חמירי ימי הספירה מימי אבל. ורק על עצם המצוה כתב טעמו.

ישר כח על המאמר הנפלא
אמנם כתבת שם שבעוללות אפרים יש מקור לאי אמירת שהחיינו, והנה זה לשונו:

ולפי שימי הספירה הם כנגד ימי חלדו לכן אין מברכין בה שהחיינו לאחר שחייו תלויים לו מנגד ואינו בטוח בכל יום מן המות. אמנם בעצרת יום קבלת התורה מברך שהחיינו

ויש לדקדק מלשונו 'אין מברכין בה' ולא 'בהם', שהכוונה על המצווה של ספירה, וכן משמע ממה שהמשיך שבשבועות מברכים שפשוט שהכוונה על יו"ט שבועות, וע"ז חילק שלאחר שכבר קיבלו התורה אפשר לברך על המצוה של יו"ט.

ברכת 'שהחיינו' בימי ספירת העומר

תיקנו חז"ל לברך ברכת 'שהחיינו' על פרי חדש וכן על מלבוש חדש שהן גורמין לשמחת הלב, נחלקו הפוסקים האם מותר לברך 'שהחיינו'. בימים אלו ימי ספירת העומר שמנהגם של ישראל שלא לישא אשה ולא להסתפר וממעטים קצת בשמחה (שו"ע או"ח סי' תצג'. טור סי' תצג', מובא במ"ב שם ס"ק ב').
(ואין בכוונתי להיכנס עתה לנושא של קניית בגדים חדשים בימי ספירת העומר שזהו נידון כשלעצמו, אלא הנידון שלפנינו הוא על ברכת שהחיינו על פרי חדש שנזדמן לו או שנתכבד בו ורוצה הוא לאוכלו, או שקנה בגד חדש קודם הפסח ועתה הוא רוצה ללובשו וכדו').
ומה שיש סוברים שאין לברך שהחיינו בימי הספירה, אין הטעם משום אבילות, דהא אבל יכול לברך 'שהחיינו' כדמוכח בשו"ע סי' רכג' סעי' ב', אלא משום שימים הללו הם ימי צער וימי דין לכן איך יאמר 'והגיענו לזמן הזה' (עי' מ"ב סי' תקנא' ס"ק צח'). ובודאי שבשבתות הספירה מותר לברך 'שהחיינו' דלא גרע מבין המצרים וכן לחולה ג"כ מותר שהפירות פותחין לו תאוותו וכן באשה מעוברת (עי' מ"ב שם ס"ק צט').
כתב בספר מאמר מרדכי (לרבי מרדכי כרמי, י"ל בליוורנו בשנת תקמ"ד. סי' תצג' ס"ק ב'), נשאלתי אם יש לחוש למה שנהגו קצת שלא לברך שהחיינו מפסח עד ל"ג בעומר ואם יש לזה טעם בעיקר או אם הוא מנהג בטעות.
והשבתי שמיום עמדי על דעתי לא חששתי לזה כי לא מצאתי בשום ספר ראשון או אחרון, ואין ספק שנשתרבב זה המנהג ממה שכתוב בשו"ע (תקנ"א יז') דטוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים על פרי או על מלבוש, ועוד ביאר שם סברת המחמירים וכתב, דעתי נוטה לומר 'שהחיינו' בימי ספירת העומר ובבין המצרים אסור מפני שחורבן בית המקדש חמיר לן טפי וסרו בעוד דברים, ע"ש.
אמנם לשון המ"ב בזה הענין הוא: ומכל מקום אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך, ע"כ. משמע מדבריו דלכתחילה אין לברך 'שהחיינו' אלא אם נזדמן לו. ולכאו' צ"ע דהא מקור דבריו הוא מספר מאמר מרדכי ושם מבוא' שמותר, ובאמת ראיתי שהעיר זאת בספר 'בין פסח לשבועות' (עמ' רפט' הערה א') שכתב, וצ"ע בכוונת המשנה ברורה שכתב 'אם נזדמן לו', שמילים אלו אינן במאמר מרדכי שהוא מקור דבריו. ואולי רצה לומר שמכיון שיש נמנעים מלברך שהחיינו בימים אלו כמובא במאמר מרדכי שם בתחילת דבריו, לכן כתב המשנה ברורה מילים אלו, דהיינו שלכתחילה לא יכניס עצמו לחיוב ברכה זו, והיינו שלא יאכל פרי חדש ולא יקנה בגד חדש, ואך אם נזדמן לו יברך. אמנם רבי חיים קנייבסקי, שהצעתי הערה זו לפניו, אמר לי שלא נראה לו שהמשנה ברורה נתכוון למשהו מיוחד במלה זו, ע"ש.
בספר כף החיים (תצג' אות ד') התיר לברך שהחיינו בימי ספירת העומר, ע"ש. ובספר אור לציון כתב: ואף שיש שכתבו שלא לברך שהחיינו בימי העומר מלבד שבת קודש, נראה דאין צריך להחמיר בזה ואפשר לברך שהחיינו אף בימות החול. ולא נאסרו בימי העומר אלא נישואין ותספורת בלבד.
ובספר עיקרי הד"ט (לרבי דניאל טירני. סי' כא' אות יז'. י"ל בפיוטרקוב שנת תרל"ח) כתב, במקומות שנתיישבתי לא היו נזהרים כלל שלא לברך זמן (שהחיינו) בימי הספירה, וממילא אין לחוש לקנות כלים חדשים, וכבר נשאלתי פה (עיר) פירינצי ומקומות אחרים על זה ולא חששתי להתיר לצורך קצת כל דהוא, ע"ש.
ובספר פחד יצחק (קדמון, ערך - עומר) כתב: לא נוכל לאסור להדיא לקנות כלים חדשים בימי העומר, שלא החמירו בדבר זה לא פוסקים ראשונים ולא אחרונים, זה בלבד ראיתי בספרי מחברי דרשות, דאין אומרים שהחיינו בימי העומר. ולכן דברים קלי הערך לתפור ולקנות חדשים נוכל להקל. ודברים דשייך בהם שהחיינו, יש להחמיר עד ל"ג בעומר (מובא בטעמי המנהגים עמ' רנא' בקונטרס אחרון). ובכתבי הר"ר בעל באר עשק כתב, וראיתי נוהגים שבימי העומר עד ל"ג בעומר אינם עושים כלים ובגדים חדשים שהם ימי צער והכל תלוי במנהג, שאין שום איסור בזה.
אמנם באליהו זוטא (סי' תצג') כתב בשם רבינו ירוחם (אדם וחוה דף מ"ד) דאין אומרים זמן בספירה לפי שהם ימי דין, כי העומר בא מן השעורים, ולכן אין כונסין ואין מסתפרין ע"כ. ולפ"ז היה ראוי לאסור אף בל"ג בעומר, אלא דכבר נהגו להקל, ע"ש. ובספר מועד לכל חי (סי' ו' יב') כתב, מנהג טוב שלא לחנך מלבוש חדש דראוי לומר שהחיינו בין פסח לל"ג בעומר, עי"ש.
כתב בספר ליקוטי מהרי"ח (חלק ג' עמ' סו'): עיין בספר הדרת קודש בשם ספר סודי רזא, שאין לברך שהחיינו בימי העומר שהם ימי הדין, אך בכל ספרי מנהגים שלנו במהרי"ל ובכל בו ובמנהגים ובלבוש ובטור ושו"ע אין שום רמז מזה. [נכתב בס''ד ע''י א. פלשניצקי]