פורום אוצר החכמה

א. יום טבוח אחר השבת (חגיגה יז.).
ב. וגזרו רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא טבא דעצרת. דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח. דאי לא קבלו ישראל תורה - הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו.
זה בערב שבועות, וזה אחרי שבועות.
היש קשר ביניהם, ששמותיהם שווים?

לע"ע מצאתי זאת:




אשמח לשמוע מקורות ודרושים נוספים בעניין.

מאיזה ספר הצילום הראשון?

"חתם סופר" שבת קכ"ט ע"ב.

כ"כ הי' פשוט לו ל'בת עין' הקשר ביניהם עד שכתב בסו"פ מקץ 'ואיתא בגמרא (שבח קכט:) שלכך נקרא יום טבוח, שיש זיקא ששמיה טבוח אם יקבלו את התורה מוטב ואם לאו וכו''. לרוב פשיטות הדברים 'ציטט מהזכרון' ולא טרח לפתוח הגמ'..

כ"כ הי' פשוט לו ל'בת עין' הקשר ביניהם עד שכתב בסו"פ מקץ 'ואיתא בגמרא (שבח קכט:) שלכך נקרא יום טבוח, שיש זיקא ששמיה טבוח אם יקבלו את התורה מוטב ואם לאו וכו''. לרוב פשיטות הדברים 'ציטט מהזכרון' ולא טרח לפתוח הגמ'..

ממש כדברים האלו שהינך מגחך אודותם כתב חד מן קמאי בביאור לשן הפייטן באזהרות אתה הנחלת "ועצרת ויום טבוח" (קרוב לומר שמפרש הפיוט הוא רבינו יוסף קרא שהיה תלמיד חבר לרש"י הקדוש. הדברים נמצאים במספר כתבי יד קדומים, ובעז"ה הם עתידים לראות אור בקרוב).

יום טבוח. שאם לא קיבלו התורה היו נטבחים (שבת קכט, ב). וכולם חכמים עושים משתה, ועל שם כך נקרא כמו כן יום טבוח, דכתיב (בראשית מג, טז) וטבוח טבח והכן, כדאמ' עבידנא יומא טיבחא(!) לרבנן דאי לאו הכי כמה נחמן איכא בשוקא.

(נראה שכוונתו למ"ש בפסחים (סח, ב): "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא. אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". וראה בשבת (קיח סוע"ב וקיט רע"א): "ואמר אביי, תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן", ובקידושין (לג, א): "אי לאו תורה כמה נחמן בר אבא איכא בשוקא".)

ועיין גם בספר משיבת נפש של ר' יוחנן לוריא מאלזאס (ויקרא כג, טו):

גם מנהג בכל מדינת אשכנז, שביום השבועות מזמין הראש לתלמידים ולבחורים לסעודה ומרבים בסעודה, ולא נתברר לי טעם למה. ונ"ל שיום שבועות נקרא יום טבוח, שאם לא קבלו התורה היו כולם נהרגים. ואמר רב כהנא אעביד י"ט לרבנן, שאלמלא קבלת התורה כמה נחמן איכא בשוקא. וזה שכתב בפייט בסוף אזהרת (ראשית) 'עצרת ויום טבוח ראייה חגיגה שמחה והקהל ותיקון גדול', שמעינן שעצרת ויום טבוח תרי עניינים. ובמסכת חגיגה מתניתין וגמרא (יז, א) משמע שעצרת נקרא יום טבוח על שם הקרבנות חגיגה ראיה ושמחה. ואין בידי להשוות הדיעות לעת הזאת, וצ"ע.

מצו"ב מאמר מחכם אחד בקובץ המאור בענין יום המיוחס ויום טבוח.

הקפצה מעניינא דיומא בתוספת שאלה:

האם הכינוי "יום המיוחס" רווח לפני שנת ת"ר? הראשונים שהזכירוהו הם מהרש"ק והרה"ק מרוז'ין. הדיון בפוסקים שלפני כן, המג"א והפמ"ג וכו' אינו מוסיף את התואר "יום המיוחס".

הרה"ק מרוז'ין הוא כנראה גם הראשון שנתן את ההסבר על היותו מיוחס כיון שהוא בין שני ימים גדולים, עם המשל המפורסם (באלפא ביתא יש דיון למקורותיו) על צביעת הקיר בצבע חלק המשקף את עבודות האומנות שבשלושת הקירות האחרים. רעיון זה מהותי למחשבת הרה"ק מרוז'ין, שזיהה עצמו עם הנמשל הזה, מלכות דלית לה מגרמה כלום והיא משקפת הכל וכו'.

האם אפשר שהרה"ק מרוזי'ן הוא שהמציא את הביטוי וממנו התגלגל למהרש"ק (שהיו ביניהם גם קשרים ישירים, והם פעלו באותה סביבה מאז עקר הריז'ינער לסא"ג), עד שרווח בפי כל?

אגב, ראוי לעיין בתורי"ד בחגיגה שם לידע דאיכא דין יום טבוח אף לדידן דקי"ל כב"ה.

וע"ע לבוש סוף תס"ח.

ערב שבועות שיש בו סכנה שהיה יום טבוח

דבר מעניין בהאי סוגיא - נדפס בסוף ספר האזהרות עם פירוש הדור זקן.

עושה חדשות כתב:דבר מעניין בהאי סוגיא - נדפס בסוף ספר האזהרות עם פירוש הדור זקן.

הידור זקן.png

כ"ה בחי' הרש"ש שבנתיבות עולם עמ' 198