מיני מתיקה - מרגילין לדברי תורה

[אברהם]

ברות רבה איתא שבועז הטיב את ליבו לאחר שאכל ושתה במיני מתיקה, משום שהם מרגילים הלשון לדברי תורה. וכן נזכר בעוד כמה מקומות בחז"ל.

ולא מצאתי מי שיבאר - הא כיצד?
איך גורמים דברי המתיקה להרגיל הלשון בד"ת?

ובתורה תמימה ברות ג' רצה לומר שזה כמו שמאכילין התינוק הנכנס ללמוד תורה [או בחג השבועות] בדבש, וכו'.
ומאד דחוק שזאת הכונה, שרצה בועז לרמז לעצמו וכו'. וגם אין זה מתיישב כ"כ על לשון 'מרגילין הלשון'.

[חלניקער]

בזכרוני שלרבינו הגר"א בפירושו על משלי יש דברים בזה.

[עשוי לנחת]

לכאורה הוא דלא כדברי חז"ל עד שאדם מתפלל שיכנסו לתוכו וכו'.
ועיין גם באשכול הסמוך viewtopic.php?f=28&t=9782

[הוגה]

בעירובין "דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח", ופירש רש"י "המעיים מתרווחין לפנות מקום לדבר המתוק", והיינו שלדבר מתוק תמיד יש מקום,
ולדבר זה רומזים מיני מתיקה, שתמיד יש להם מקום. והם מרגילים את הלשון לאכול אף כששבעים, וז"ש "אחר המזון". כך גם ד"ת.

[גל של אגוזים]

ברות רבה איתא שבועז הטיב את ליבו לאחר שאכל ושתה במיני מתיקה, משום שהם מרגילים הלשון לדברי תורה. וכן נזכר בעוד כמה מקומות בחז"ל.

עי' ירושלמי תענית דף כ"ה ע"א אמר רבי חנינא קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה.

ולא מצאתי מי שיבאר - הא כיצד?

איך גורמים דברי המתיקה להרגיל הלשון בד"ת?

עי' מסילת ישרים פי"ג וקונטרס עת האוכל שבסו"ס פרי צדיק ח"א אות י"א

ובתורה תמימה ברות ג' רצה לומר שזה כמו שמאכילין התינוק הנכנס ללמוד תורה [או בחג השבועות] בדבש, וכו'.
ומאד דחוק שזאת הכונה, שרצה בועז לרמז לעצמו וכו'. וגם אין זה מתיישב כ"כ על לשון 'מרגילין הלשון'.

ולגבי הקו' ממדרש שהובא בתוס' כתובות דף ק"ד ע"א, עי' בתדבא"ר פכ"ו שהגירסא היא אכילה גסה או אכילה יתירה (וכ"מ במס"י שם).

ובד"א (בקשר דברי הירושלמי סוף קידושין המובא במס"י שם) עי' משך חכמה פ' בראשית וז"ל

מכל עץ הגן אכול תאכל. פירוש הוא מצוה להחיות נפשו וליהנות מפרי הגן, וכמו דאמר סוף ירושלמי דקידושין (ד, יב): עתיד אדם ליתן דין וחשבון (על כל שראה עיניו) ולא אכל. ואם אמר האדם לאשתו כי השם יתברך צוה לאכול מן הגן, אף שלא כיוונה למצוה מכל מקום היה קיומה מגין שלא לאכול מעץ הדעת. אבל כיון שלא אמר לה במצות השם יתברך לאכול, ולא קיימה המצוה, וכדברי הרא"ה באוכל מצה וסבר שהוא חול, לא יצא. וכמו שלא זכרה חוה הציווי רק בלא תעשה, לכן לא הגין עליה, ועברה הלא תעשה, ודו"ק.

ועי' מה שצירפתי מס' אמרי פינחס (קוריץ)