דניאל כתב:אתה רוצה תשובה בפורום על כזו שאלה? אפשר לכתוב על זה קונטרס שלם. אתה מדבר בכלל על קבוע דאורייתא או על קבוע דרבנן?
בעיקרון ההבדל בין קבוע לפריש הוא בסוג הספק. ז"א, כשאדם מסתפק מאיזו חנות לקח הספק הוא בין החנויות וכיוון שידועה חנות אחת שהיא איסור זה מקרי שקבוע כאן איסור, אבל בחתיכה הנמצאת הספק הוא בחתיכה מהיכן היא וכיוון שהחתיכה היא אסורה כולה או מותרת כולה אין כאן קביעות איסור דאפשר שאין כאן איסור כלל.
2. מה הכוונה מקום טבעי? בקשר לשאלה אם דבר שנייד יכול להיות קבוע עיין בפר"ח סי' ק"י שכותב שלא ובינ"א בשער הקבוע חולק עליו.
בברכה המשולשת כתב:גם הישראלים הם קבועים, רק שלגביהם אין זה נפק"מ.
ויעויין בהרחבה בש"ך ביו"ד בנושא קבוע שהרחיב מאוד בביאור הדברים
עושים פסים כתב:בברכה המשולשת כתב:גם הישראלים הם קבועים, רק שלגביהם אין זה נפק"מ.
ויעויין בהרחבה בש"ך ביו"ד בנושא קבוע שהרחיב מאוד בביאור הדברים
תודה. אבל מה עושה אותם קבוע??
ואם הם בחצר שאינו שלהם??בברכה המשולשת כתב:עושים פסים כתב:בברכה המשולשת כתב:גם הישראלים הם קבועים, רק שלגביהם אין זה נפק"מ.
ויעויין בהרחבה בש"ך ביו"ד בנושא קבוע שהרחיב מאוד בביאור הדברים
תודה. אבל מה עושה אותם קבוע??
העובדה שהם במקומם (החצר שלהם)
עושים פסים כתב:דניאל כתב:אתה רוצה תשובה בפורום על כזו שאלה? אפשר לכתוב על זה קונטרס שלם. אתה מדבר בכלל על קבוע דאורייתא או על קבוע דרבנן?
בעיקרון ההבדל בין קבוע לפריש הוא בסוג הספק. ז"א, כשאדם מסתפק מאיזו חנות לקח הספק הוא בין החנויות וכיוון שידועה חנות אחת שהיא איסור זה מקרי שקבוע כאן איסור, אבל בחתיכה הנמצאת הספק הוא בחתיכה מהיכן היא וכיוון שהחתיכה היא אסורה כולה או מותרת כולה אין כאן קביעות איסור דאפשר שאין כאן איסור כלל.
2. מה הכוונה מקום טבעי? בקשר לשאלה אם דבר שנייד יכול להיות קבוע עיין בפר"ח סי' ק"י שכותב שלא ובינ"א בשער הקבוע חולק עליו.
תודה רבה!
אני יבהיר את השאלה. מאיזה שורש בא המילה קבוע, האם משום שודאי יש איסור- כמו שאתה מסביר, או משום שהוא במקום הטבעי כלומר; שבשר נמצא בחנות שזהו מקום קביעותו הטבעי של בשר.
2. אני יתן ב' דוגמאות ששייך להסתפק בהן. (1) למה חמץ בערימה נקרא קבוע? מה היחוס של הערימה שבגללו האיסור הוא קבוע. (2) כשיש תשעה ישראלים וכותי אחד למה הכותי הוא קבוע?
מיללער כתב:בדף ט' עמוד א':
בענין ספק וספק ספיקא, משמע שקולתו של ספק ספיקא נגד ספק אחד, מקורו מזה שלהתיר ספק איסור יש לנגדנו הכלל של אין ספק מוציא מידי וודאי, משא"כ בספק ספיקא כיון שהספק השני מוציא רק מידי ספק ממילא מותרת.
זה הסבר עמוק בעניני ספיקות, שמקופיא נראה שספק ספיקא קיל משום שיש בה ב' צדדי היתר, ודכירנא שמבקום אחד נאמר שההיתר הוא משום 'רוב' שיש שני צדדים להיתר, ורק צד אחד לאיסור, איפה זה?
כתונת_פסים כתב:מיללער כתב:בדף ט' עמוד א':
בענין ספק וספק ספיקא, משמע שקולתו של ספק ספיקא נגד ספק אחד, מקורו מזה שלהתיר ספק איסור יש לנגדנו הכלל של אין ספק מוציא מידי וודאי, משא"כ בספק ספיקא כיון שהספק השני מוציא רק מידי ספק ממילא מותרת.
זה הסבר עמוק בעניני ספיקות, שמקופיא נראה שספק ספיקא קיל משום שיש בה ב' צדדי היתר, ודכירנא שמבקום אחד נאמר שההיתר הוא משום 'רוב' שיש שני צדדים להיתר, ורק צד אחד לאיסור, איפה זה?
עיין כל העניין בשערי ישר שער הספיקות פרק י"ט - וז"ל בעמוד נ"ט אבל לפ"מ שהעלינו דס"ס לאו מטעם רוב הוא ומה שכתב הרשב"א דאלים היתירו כרוב ואפשר דעדיף מרוב הוא רק על כח היתירא של ס"ס שדן הרשב"א
דניאל כתב:בעניין מ"ש מיללער ספק אחד אין מתירים כי אין ספק מוציא מידי ודאי - כי ניים ושכיב אמרה מר, אין ספק מוציא מידי ודאי הוא בדבר שהיה מוחזק לאיסור ולא בדבר שהיה ספק מעיקרו.
דניאל כתב:המקור הוא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ת"א.
דניאל כתב:כמדומני ששיטת השערי יושר מחודשת ורוה"פ למדו שס"ס טעם רוב כפשטות דברי הרשב"א (למשל פמ"ג בסימן ק"י בכללי ס"ס פנ"י בכתובות דף ט').
כתונת_פסים כתב:דניאל כתב:כמדומני ששיטת השערי יושר מחודשת ורוה"פ למדו שס"ס טעם רוב כפשטות דברי הרשב"א (למשל פמ"ג בסימן ק"י בכללי ס"ס פנ"י בכתובות דף ט').
עיין שערי ישר שם שהאריך בטוב טעם בדברי הפ"ח ובסוגיא דכתובות ובפנ"י שם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים