כתובות פרק א: לא מפיה אנו חיין

[מיללער]

בפירקין פרק א' ממס' כתובות יש חמשה פעמים הביטוי של רבי יהושע "לא מפיה אנו חיין" כלומר שאין האשה נאמנת בטענתה.

עפ"י פשטות כוונת הדברים לומר שאין לנו להאמינה מכח מיגו של הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהרי לא מפיה אנו חיין, בטענתה לא חידשה דבר שאין אנו יודעין אלא על פיה.

אבל המפרשים כמעט כולם נטו מדרך הפשט לדרך רמז, המלאכת שלמה וכן הקול הרמ"ז הביאו בשם האר"י הקדוש לרמז הענין שעל שלשה דברים העולם עומד ואחד מהם האמת, ואם אנו חושדין אותה שמשקרת אין אנו חיין על פיה, וכן הביא הגרעק"ע בתוספותיו מהש"מ (מי זה?) בשם תלמידי הר"י [האר"י]

התפא"י הוסיף עפ"י הגמ' סנהדרין צ"ו דאית קרתא ושמה קושטא ויושביה מאריכין ימים בזכות מדת האמת, להכי רמז התנא שעל פיה ודבורה לא נאריך ימים דשקר אמרה.

[מה שנכון נכון]

וכן הביא הגרעק"א בתוספותיו מהש"מ (מי זה?) בשם תלמידי הר"י

שטה מקובצת בשם תלמידי רבינו יונה. וז"ל "ולשון לא מפיה אנו חיין רוצה לומר אע"פ שהעולם עומד על האמת לא נעמוד אנחנו על האמת שלה כי שמא אינו כדבריה".

[מיללער]

וכן הביא הגרעק"א בתוספותיו מהש"מ (מי זה?) בשם תלמידי הר"י

שטה מקובצת בשם תלמידי רבינו יונה. וז"ל "ולשון לא מפיה אנו חיין רוצה לומר אע"פ שהעולם עומד על האמת לא נעמוד אנחנו על האמת שלה כי שמא אינו כדבריה".

חידוש, שהאחרים הביאו בשם האר"י הקדוש וכבר נמצא בדברי הראשונים

תודה רבה

[אמסטרדם]

האר"י ז"ל אמרה בשם רבו השמ"ק.

[מעיין]

מאמר בגמ' מס' כתובות פ"א דט"ו ע"א וז"ל ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת כו' שמעתי ממורי זלה"ה כי חכם אחד קדמון שהתוספות נסתפקו בתלמוד בג' מקומות ולא נתבאר להם פירושם והחכם ההוא ביאר שתיהם והשלישית לא ידע לפרשה ואלו הם השתים שביאר האחד היא מ"ש ר' יהושע לא מפיה אנו חיים דהול"ל אינה נאמנת, וביאר כי הנה העולם מתקיים על שלשה דברים על הדין ועל האמת ועל השלום שנא' אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ולפי שהאשה הזאת משקרת בדבריה לא מפיה אנו חיין ומתקיים העולם, הב' הוא מ"ש בפ' שני דייני גזרות אדמון אומר הניח מעותיו על קרן הצבי וביאר כי קבלה בידו שטבע הצבי להחליף קרנותיו משבע שנים לשבע שנים כדוגמת הנחש המפשיט עורו אחד לשבע שנים וכשמחליף קרנות בסוף השנה השביעית טומנה בארץ באופן שאי אפשר לשום נברא בעולם למצוא אותם ולכן נקט האי לישנא דהניח מעותיו על קרן הצבי. הג' היא מ"ש במסכת ר"ה פ"ב א"ר דוסא ן' הרכינס עדי שקר הם כו' ולמחר כריסה בין שיניה כו' וזה הביאור לא נודע אצלו זהו מה שביאר מורי זלה"ה כי הנה נתבאר אצלינו בדרוש בינה ותבונה כי כשנכנס ז"א בתוך אימא בסוד העיבור וכו'

קצת גמגום בלשון
וגם איה התוס' שנסתפקו
ומיהו החכם הקדמון
האם רבו בעל שיטה מקובצת, האם נקרא חכם א' קדמון

ולשון השיטה בענין קרן הצבי

ושמעתי דלהכי נקט על קרן הצבי משום דהצבי כשמזדקן הקרן שלו מועיל הרבה והוא הולך מקום שבל יראה ובל ימצא ותוקע קרנו שם בא' מנקיקי הסלעים כדי שלא ימצא לעולם כך שמעתי מפי חכמים דורשי רשומות

ובענין מליצת כריסה בין שיניה
עיין כאן