בגמ' לגבי הכתרים 'וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב'.
התקשיתי מהגמ' הידועה בתענית (כה.) '...בעא רחמי יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא ... אמר לה ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר וכו' ... בעי רחמי ושקלוהו, תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי' ע"כ, והמבואר הוא שמשמים לא נוטלים אלא רק נותנים.
וא"כ כיצד כאן לקחו המלאכים את הכתרים בחזרה?
ולאחר חיפוש מצאתי בספורנו (שמות לג ה) וז"ל 'ועתה הורד עדיך מעליך. אותה ההכנה הרוחנית הנתונה לך באותו המעמד הנכבד הורידה מעליך, כי האל יתברך אחר שנתן המתנה לא יקחנה מן המקבל בלתי רצון המקבל, כאמרם ז"ל דגמירי דמיהב יהבי משקל לא שקלי' עכ"ל.
ונפלאתי על דבריו, שהרי גם בגמ' בתענית מבואר שר' חנינא רצה שיקחו ממנו את רגל הזהב שנתנו לו, ואף היה זה ברצון יותר מבני ישראל עם הכתרים, ועכ"ז אומרת הגמ' על זה שמשמים מישקל לא שקלי?
אשמח אם תחשבו על הענין