צביב כתב:אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו
ובטהרה, יכול להזכיר אזכרות שבגמרא?
רחמים כתב:אני הבנתי את זה כך:
תחילה ר' יהודה ראה קרי ואת זה אף אחד לא ידע עד שראו אותו הולך על הנהר שזה מראה שהוא רוצה לטבול שלא כהרגלו
ומזה ידעו התלמידים שרבם ראה קרי ולכן ביקשו ללמוד דווקא במסכת ד''א שמותרת לבעל קרי.
ועכשיו מה קשה?
מיללער כתב:ולמה שונה הל'/מס' דרך ארץ משאר לימודים, למה יהא זה מותר לב"ק יותר מהלכות או מסכות אחרות?
צביב כתב:מיללער כתב:ולמה שונה הל'/מס' דרך ארץ משאר לימודים, למה יהא זה מותר לב"ק יותר מהלכות או מסכות אחרות?
בדוחק
כיון שנתקבל קודם מתן תורה
כמ"ש באברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו וגו' ואיירי בדרך ארץ
[לא עיינתי כעת בשני הפרקים שמביא רש"י]
לא נאמר בהם חיוב טבילה,כשאר התורה דילפינן מסיני
מיללער כתב:ר' יהודה הולך עם תלמידיו ע"ג הנהר ורואה קרי, והתלמידים מכירין ברבן שמשהו הולך ושואלים ממנו ללמוד פרק בהל' דר"א, תורה הוא וללמוד אני צריך, איפה זה מתקבל על הדעת?
בברכה המשולשת כתב:מיללער כתב:ר' יהודה הולך עם תלמידיו ע"ג הנהר ורואה קרי, והתלמידים מכירין ברבן שמשהו הולך ושואלים ממנו ללמוד פרק בהל' דר"א, תורה הוא וללמוד אני צריך, איפה זה מתקבל על הדעת?
ככל הנראה כי ידעו ששימש מיטתו בלילה הקודם (מעין האמור על רבי יוחנן)
יאיר כתב:לא יודע אם קשור:
"לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן" יבמות צו:
רש"י: בנגר שיש בראשו גלוסטרא - שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:
חלק הראש שביתד שהוא מעובה, ונועד לנעילת דלתות וכתישת השום.
שטיינער כתב:אגב, מדתנן גבי טבילת עזרא המשמשת והפולטת ש"ז, חזינן דטבילת עזרא שייכא גם בנשים ממש כמו באנשים. ולדידי זה היה חידוש.
אך יל"ע בביטול התקנה לגבי נשים למה, דהא שבטלוה משום ביטול תורה וביטול פ"ו הוא [ברכות שם], וכיון דנשי לאו בני תורה נינהו למה נתבטל בהו. וגם יש להעיר בנשים אי רק בדרך תשמיש, ואם שייך בעל קרי אצלם בלא זה. ועיין תוס' ישנים בנדה דף י"ג ע"א ד"ה נשים וכו' שמזריעות בפנים. ובמעדני יום טוב על הרא"ש שם פ"ב סי' א' אות ב' דדוחק לחלק בין דם נדות היוצא ממנה לדם הזרע שיוצא ממנה שגם זרע דם הוא וכו' א"כ למה לא הוזכר טומאת קרי אצלה, זו אינה קשיא זרעה אינה יוצא לחוץ והוי טומאת בית הסתרים ואיש כי ישכב אתה וגו' שכבת זרע גזה"כ הוא, אך ק"ק לי מנשים המסוללות וכו' עיין שם. ועיין רמב"ם פ"ה מאיסו"ב ה"ד שבעליה מתבשלת שכבת זרע שלה. והראוני בחזו"א אבהע"ז סי' ל"ו סק"ג דזרע דידה הוא דם נדה דאתי לפעמים ע"י חימוד, והביא גם מהרמב"ן ריש פרשת תזריע עיין שם. ולפ"ז יתכן מאד שמה שהחמירו בנדה יותר מבכל הטמאים, כיון שאפשר שבא לפעמים ע"י חימוד, ואפשר דלשיטתם לא נתבטלה הטבילה אצלם.
ומה מאד שמחתי שמשמיא איסתייע מילתא ואחרי כתבי זאת הראוני בשו"ת זכרון יהודה (מהגאון הצדיק המפורסם מהר"י גרינוולד) או"ח מהדו"ק סי' כ"ט שעורר בהנ"ל, וכתב שגם בזמה"ז דבטלה לתקנה זו אפשר שרק להחייבים מצד עיקר הדין, משא"כ להפטורים ורק שבאין להחמיר אפשר דלדידהו לא שייך לומר דבטלוה לטבילותא, ולא בטלו בנשים, ואיסתייע ליה מלשון המחבר באור"ח סי' פ"ח עיין שם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 188 אורחים