תוס' ברכות יט: - כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה

[אבקברד]

תוספות מסכת ברכות דף יט עמוד ב
מדלגין היינו על גבי ארונות -
1. תימה לפ"ה דפי' גולל כיסוי של ארון דתני' כל אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק וא"כ גם הגולל מטמא באהל והיאך היו מדלגין עליו
2. וי"ל דלא קשה דהא תני' בשמחות (פ"ד הלכה כא) כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה וגולל ודופק אין נזיר מגלח עליהן כדתנן במס' נזיר פרק כהן גדול (דף נד.)
3. והיה אומר ר"ת דליתי' להני כללי דהא אמר התם רביעית דם אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא חצי לוג ואפילו הכי כהן מוזהר עליו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דרביעית דם הבא מב' מתים טמא ומפקינן ליה מעל כל נפשות מת לא יבא
4. וי"ל דהתם מכל מקום הוי שם טומאה שהנזיר מגלח עליה אבל גולל ודופק אינו כלל בנזיר ולכך אין כהן מוזהר עליו
5. אי נמי הא ברייתא סברה כזקנים הראשונים [נזיר דף נג.] שהיו אומרי' רביעית דם גם בתגלחת נזיר

ושאלתי: מה הועילו התוספות בתירוצם האחרון: אף אם סברה הברייתא דמסכת שמחות כזקנים הראשונים סוף סוף הלכה כתלמוד שלנו וכמשנתנו, דנזיר לא מגלח על רביעית דם ואעפ"כ כהן מוזהר עליה, והדרנא להא דליתא להאי כללא דמסכת שמחות, וכהן מוזהר אף על טומאות שאין הנזיר מגלח וא"כ כיצד מדלגין ע"ג ארונות.

[בתבונה]

תוספות מסכת ברכות דף יט עמוד ב
מדלגין היינו על גבי ארונות -
1. תימה לפ"ה דפי' גולל כיסוי של ארון דתני' כל אשר יגע על פני השדה לרבות גולל ודופק וא"כ גם הגולל מטמא באהל והיאך היו מדלגין עליו
2. וי"ל דלא קשה דהא תני' בשמחות (פ"ד הלכה כא) כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה וגולל ודופק אין נזיר מגלח עליהן כדתנן במס' נזיר פרק כהן גדול (דף נד.)
3. והיה אומר ר"ת דליתי' להני כללי דהא אמר התם רביעית דם אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא חצי לוג ואפילו הכי כהן מוזהר עליו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דרביעית דם הבא מב' מתים טמא ומפקינן ליה מעל כל נפשות מת לא יבא
4. וי"ל דהתם מכל מקום הוי שם טומאה שהנזיר מגלח עליה אבל גולל ודופק אינו כלל בנזיר ולכך אין כהן מוזהר עליו
5. אי נמי הא ברייתא סברה כזקנים הראשונים [נזיר דף נג.] שהיו אומרי' רביעית דם גם בתגלחת נזיר

ושאלתי: מה הועילו התוספות בתירוצם האחרון: אף אם סברה הברייתא דמסכת שמחות כזקנים הראשונים סוף סוף הלכה כתלמוד שלנו וכמשנתנו, דנזיר לא מגלח על רביעית דם ואעפ"כ כהן מוזהר עליה, והדרנא להא דליתא להאי כללא דמסכת שמחות, וכהן מוזהר אף על טומאות שאין הנזיר מגלח וא"כ כיצד מדלגין ע"ג ארונות.

ההיא ברייתא שסוברת שרביעת דם גם בתגלחת נזיר הולך על כך

דהא אמר התם רביעית דם אין הנזיר מגלח עליו עד שיהא חצי לוג ואפילו הכי כהן מוזהר עליו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דרביעית דם הבא מב' מתים טמא ומפקינן ליה מעל כל נפשות מת לא יבא

ולכן גם כהן מוזהר על רביעית דם

[אבקברד]

תודה רבה.
אם הבנתי נכון,
כוונתך לומר, ש'ההיא ברייתא' היא הברייתא בחולין עב,
שר"ע מטמא רביעית דם הבא משני מתים, וכהן מוזהר עליה,
דהיינו שלר"ע נזיר יגלח על רביעית דם כזקנים הראשונים ודלא כמשנתנו,
ומאידך: למשנתנו שנזיר מגלח על חצי לוג - ליתא לדר"ע וכהן מוזהר רק על חצי לוג!

ולענ"ד קשים הדברים משני צדדים,
האחד שסתם משנה חולקת על הדין הפשוט שרביעית דם מטמא,
וכך גם יפסקו התוספות להלכה כסתם משנה!
והשני שר"ע יסבור כזקנים הראשונים, למרות שרבי אליעזר מעיד,
שב"ד שלאחריהם קבלו מחגי זכריה ומלאכי, שרביעית דם מטמא [עיין נזיר נג]

ולכן נראה פשוט יותר בתוספות שההיא ברייתא היא מסכת שמחות שסוברת כזקנים הראשונים.
אלא שאז הדק"ל מה הועילו התוספות בדבריהם.

[שלמה בן חיים]

כפירושך מבואר בשיטה מקובצת מסכת נזיר דף נד עמוד ב
שכתב בזה הלשון
כתוב בתוספות. כדאמר במסכת שמחות כל טומאה שהנזיר כו'. ואומר ר"ח דעל כרחין ההיא תוספתא משובשת היא דהא רביעית דם דאין הנזיר מגלח עליו וכהן מוזהר עליו כדכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. ואומר ר"י דאין זו קושיא דשמא אותה תוספתא סברא כמקצת זקנים ראשונים שהיו אומרין רביעית דם לכל. או שמא סברא דגם כהן אינו מוזהר אלא על חצי לוג שהנזיר מגלח עליו. תוספי הרא"ש ז"ל.
מבואר שהנידון איך סברה התוספתא דמסכת שמחות
א. לפירושך בדברי התוספות הרוויחו שעל כל פנים הברייתא דמסכת שמחות לא משבשתא. כי אמנם התוספות כאן לא התבטאו על דברי המסכת שמחות דהוי משבשתא אבל כן כתבו התוספות בשבת קנב ב, ואם כן הנידון לא רק אם הלכה ככלל זה אלא אם התוספתא משבשתא.
אמנם יותר נראה שכוונת התוספות כך, שהנה עיקר כוונת התוספות לדון אם יש כלל כזה שטומאה שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר או לא. ובתחילה רצו לומר שאין כלל כזה בכלל. ובתירוצם נקטו שהכלל נכון אלא שכלל זה אינו אלא כלפי טומאות ששם הטומאה שלהם אינו בנזיר מה שאין כן רביעית וחצי לוג דם ששם הטומאה קיימת בנזיר ושיעור חצי או רביעית לא מחסר בשם הטומאה. ובתירוצם השני נקטו שעדיין זה דוחק בלשון המסכת שמחות שנקטה בלשון כולל כל טומאה כו' ומשמע שאין יוצא מן הכלל והנה מצינו רביעית לוג דם שיוצא מן הכלל, ואף ששם הטומאה שייך בנזיר אבל סוף סוף לא היה למסכת שמחות לנקוט כלל ברור כל עוד שאין הכלל נכון לגמרי, ולזאת כתבו דהמסכת שמחות נקטה שנזיר מגלח על רביעית וממילא למסכת שמחות באמת אין יוצא מן הכלל, אבל לדינא עיקר הכלל של המסכת שמחות נכון.

ב. מדברי המנחת חינוך מבואר שנקט שלא כפירושך בתוספות שכתב וזה לשונו (מצוה רסג)
אבל לדעת רוב הראשונים דהלכה פסוקה היא והאי דברייתא בחולין סברי כזקנים הראשונים דאף על רביעית דם מגלח הנזיר.

[אבקברד]

1. יישר כח גדול על המציאה מהשיטמ"ק. אכן שם וודאי המטרה ליישב את הברייתא דמסכת שמחות. אמנם התוספות בברכות באו ליישב את שיטת רש"י, שמדלגין ע"ג ארונות כיוון שאין הכהן מוזהר משום שאין הנזיר מגלח, ואם הכלל שבברייתא אינו נכון להלכה כיצד מדלגין ע"ג ארונות. ואולי כוונתם לומר שרבי אלעזר בר צדוק גופיה סבר כמסכת שמחות וכזקנים הראשונים.

2. הערת אגב: דומני שהביטוי 'משבשתא' מופיע לרוב בראשונים במשמעות של דחוי מההלכה, ולאו דווקא כמשובש במובן המודרני. ראה לדוג' ברשב"א, מגילה ד ע"א לגבי נשים בקריאת מגילה, שכיוון שריב"ל פסק שחייבות הרי שהתוספתא ממנה משמע שפטורות היא משבשתא.

3. ותודה נוספת על המנחת חינוך [ויש לדקדק קצת מלשון התוספות בברכות שעל מסכת שמחות כתבו 'תניא' ועל הברייתא בחולין תפסו לשון 'דאמרינן', ולכן נראה לכאורה שהמונח 'ההיא ברייתא' בדבריהם מתייחס למסכת שמחות. ועוד שאם כוונתם לברייתא בחולין לכאורה היו צריכים לומר דרבי עקיבא סובר ולא דהאי ברייתא סברה].

[בתבונה]

תודה רבה.
אם הבנתי נכון,
כוונתך לומר, ש'ההיא ברייתא' היא הברייתא בחולין עב,
שר"ע מטמא רביעית דם הבא משני מתים, וכהן מוזהר עליה,
דהיינו שלר"ע נזיר יגלח על רביעית דם כזקנים הראשונים ודלא כמשנתנו,
ומאידך: למשנתנו שנזיר מגלח על חצי לוג - ליתא לדר"ע וכהן מוזהר רק על חצי לוג!

ולענ"ד קשים הדברים משני צדדים,
האחד שסתם משנה חולקת על הדין הפשוט שרביעית דם מטמא,
וכך גם יפסקו התוספות להלכה כסתם משנה!
והשני שר"ע יסבור כזקנים הראשונים, למרות שרבי אליעזר מעיד,
שב"ד שלאחריהם קבלו מחגי זכריה ומלאכי, שרביעית דם מטמא [עיין נזיר נג]

ולכן נראה פשוט יותר בתוספות שההיא ברייתא היא מסכת שמחות שסוברת כזקנים הראשונים.
אלא שאז הדק"ל מה הועילו התוספות בדבריהם.

רביעית דם מטמא מדאורייתא לכולי עלמא
למרות זאת אין נזיר מגלח עליה ומגלח רק על חצי לוג דם , שיש טומאות המטמאות מדאורייתא ואין נזיר מוזהר עליה וטומאות אלו גם אין חיבים עליהם על ביאת מקדש וקדשיו ובתוספתא מבואר שגם כהן לא מוזהר עליהם.

תוספות מסכת נזיר דף נב עמוד א
שבא משני מתים - דאילו בא ממת אחד לר"ע מגלח כדתנן במתני' לר"ע ופליגי רבנן עליה והכא תנן דר"ע הדר ביה ובדין הוא דמיבעי ליה למינקט לרבנן על חצי לוג דם הבא משני מתים אלא איידי דלר"ע דאף ברביעית מגלח נקט הכי, הר"ף.

כתבו התוס'
שר"ע חולק על רבנן בשני דברים שלרבנן דם משני מתים לא מצטרף, ונזיר מגלח רק על חצי לוג ממת אחד, ולטומאה בעינן רביעית ממת אחד
ב' שר"ע סבר שנזיר מגלח על רביעית דם


ואגב התוספתא נפסקה להלכה ועי' ברמ"א שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שסט שהביא להלכה משות הרשב:א מתוספתא זו ע"ש
וגם היש מחמירים שם לא חולקים אלא שסוברים שנזיר מגלח על טומאה זו
(ובגר"א שם שחרב כחלל אינה כטומאת מת שלא בעי הזאה ג' וז' ולכן אין נזיר מגלח ואין כהן מוזהר עליה)

[אבקברד]

חידושים רבים נתחדשו לי מדברי הרבנים המגיבים.
והדרנא בי מחלק גדול מטענותיי לעיל.
טריחא לי מילתא למנות את כל טעויותיי,
ותחת זאת אנסה לסכם את העולה לאור דבריכם.

מהשיטמ"ק שהביא הרב שב"ח מוכח [הוכחה לשונית סגנונית]
ש'ההיא ברייתא' בתוספות ברכות [שהיא היא 'ההיא תוספתא' של השיטמ"ק]
היינו התוספתא דמכות ד:יז [שהיא המקור במסכת שמחות],
שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה.

לפי זה אם כן מה שקבעו התוספות הוא רק
שהתוספתא דמכות לא סותרת את הכלל שנקטה,
כי היא סוברת שנזיר מגלח על רביעית הלוג [כזקנים הראשונים]
כשיעור אזהרת הכהן לר"ע [חולין עב].

אלא שהקשינו על כך, שסו"ס להלכה אין הדין כך
אם נניח שהלכה כמשנתנו, שנזיר מגלח על חצי לוג,
והלכה כר"ע שכהן מוזהר על רביעית הלוג.

אך לאור התוספות בנזיר שציטט הרב בתבונה
וכך פשטות המשנה סוף פרק ז דנזיר,
אמנם רבי עקיבא עצמו סובר
שכשם שכהן מוזהר על רביעית גם נזיר מגלח על רביעית,
ואם כן ניתן לומר ששני הפשטים בתוספות ברכות משתלבים,
דהיינו טענת התוספות היא כך:
ההיא תוספתא, היינו מאן דס"ל הכלל שבתוספתא מכות,
יטען שר"ע בברייתא דחולין עב דכהן מוזהר על רביעית דם יסבור כזקנים הראשונים שנזיר מגלח עליה,
[והה"נ דתנא דמשנתנו שנזיר מגלח על חצי לוג יסבור שכהן מוזהר רק על חצי לוג].

האם ראויים הדברים להאמר?