סוכה לא. - גיטין נה. - תקנת מריש (השבים)

[דורש מבקש]

נסתפקתי בדין תקנת מריש (סוכה לא. - גיטין נה.) האם נאמר דין זה גם בגזלן שגזל ותיקן בביתו ושוב מכר לאחר. דהא טעם התקנה הוא כדי שיחזור בתשובה והקילו עליו שלא יצטרך לשבור את הבנין אולם בלוקח דליכא האי טעמא דילמא לא נאמר דין זה. לא מצאתי להדיא דין זה.

[רון]

ספק יפה,
ויסוד השאלה כמדומה הוא האם לאחר שכבר קנה תו לא שיך להפקיע קנינו, או דלמא דחזינן בכל רגע אם יש סיבה לתקנה. ולכאורה במחלוקת שנויה,
דמבואר שם בסוכה לא' א' דאם גזל סוכה בחג דע"י החג הוי קביעות וזכה במריש ותו אינו סוכה גזולה. אך ה"מ בתוך שבעה , אבל לאחר שבעה לא, ורש"י פירש דהיינו שחייב להחזיר לאחר שבעה דהמצוה משוי לה קבע, הרי שכל קנינו הוא רק לחג ואח"כ פקע קנינו. אך הריטב"א שם פליג ע"ז כידוע ואולי הוא מה"ט דאם כבר זכה א"א להפקיע קנינו.

[מה שנכון נכון]

כעי"ז דנו האחרונים בנפל הבנין אם מחוייב הגזלן להחזיר הקורה, או שכבר זכה בה ואינו נותן אלא דמים. ראה ברכ"י או"ח סי' תרלז, ובכסא אליהו שם, ובדברי חיים דיני מתנה ס"ב מבהמ"ח.

[הגהמ]

בס' המועדים בהלכה להגרש''י זווין על יוה''כ דן בטו''ט כדרכו בענין תקנת השבים כשאין לצפות לתשובת הגזלן ע''ש.

[בתבונה]

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לא עמוד א

ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה: ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי! צווחה ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה ליה: איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה? אמר להו רב נחמן: פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד
ושם לא מדובר רק על הגזלן אלא שלא יחשב גזול גם לגבי ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא

[דורש מבקש]

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לא עמוד א

ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה: ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי! צווחה ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה ליה: איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה? אמר להו רב נחמן: פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד
ושם לא מדובר רק על הגזלן אלא שלא יחשב גזול גם לגבי ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא

שם מיירי גם על התלמידים עצמם שבנו זאת. ועוד דלא מבואר שם שהם מכרו לריש גלותא אלא היו שלוחיו

[בתבונה]

אין שליח לדבר עבירה

[דורש מבקש]

לא נצרך לזה דין שליחות. אלא הוא מציאות, ולכן שייך הוא גם באותו תקנה

[בברכה המשולשת]

ייתכן ויש לקשר את שאלת הרב פותח האשכול שליט"א עם הנדון אם הפקר בי"ד גם מקנה ולא רק מפקיר (אולי ג"ז נדון במר"מ שהביא הרה"ג משנ"ן שליט"א אך לא ראיתים דיין)

[בתבונה]

שם מיירי גם על התלמידים עצמם שבנו זאת. ועוד דלא מבואר שם שהם מכרו לריש גלותא אלא היו שלוחיו

דהיינו שלדעתך כל רבנן דבי ריש גלותא גנבו ביחד את כל הסכך, ולכן כל העצים שייך לגביהם תקנת מריש אבל לאדם שלא השתתף בגניבה הסוכה תהיה פסולה,
הדברים לא מסתברים הן מבחינת הדין שסוכה שכשרה לא' פסולה לב' והן המציאות לא מסתברת שכל רבנן דבי ריש גלותא לקחו, וכן העץ שא' לקח אינו העץ שב' לקח.

[דורש מבקש]

על זה כבר כתבתי בראשונה, דהיינו שבודאי אם אחד גנב ולגביה יש את התקנה ומזמין את חבירו לסוכתו שחבירו יוצא בו ידי"ח כי אין הסוכה שלו ואין עליו שום חיוב חזרה. רק הספק הוא כשמכר לו. שאז יש לו חיוב חזרה ואין אצלו את טעם הדבר.
בריש גלותא לא מכרו הגבאים או התלמידים אל ריש גלותא.

[עושה חדשות]

ז"ל רה"ג בספר המקח - אבל אם רצה הגזלן להחמיר על עצמו ולדקדק בתשובתו וסותר מה שבנה ולהחזיר את הגזלה בעיניה הוא יפה לו כמו שמצינו בנינוה.

האם בב"נ יש תקנת מריש?

[בברכה המשולשת]

ז"ל רה"ג בספר המקח - אבל אם רצה הגזלן להחמיר על עצמו ולדקדק בתשובתו וסותר מה שבנה ולהחזיר את הגזלה בעיניה הוא יפה לו כמו שמצינו בנינוה.

האם בב"נ יש תקנת מריש?

בחיפוש מצאתי את זה:

עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יג
אשריהם לבעלי תשובה כי למחיה שלחם אלהים לטהר המקומות אשר נפוצו שם וחביבים היו ישראל שהם שמרו תורה ומצות במקום ששרים גדולים לא עמדו בו בנסיונם והוא מקום שבעלי תשובה עומדים בו בנסיון בלי ספק וזו היא סבה עצמית לכל הגליות שהיה ראשון לכולם ויגרש את האדם כי אז נתחדש לו מגרש חוץ לגן עדן למען יתקן האויר החיצון בהבל פיו ויכין כסא כבוד להשראת שכינה בכל מקום. וזהו טעם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולא היה מתקדש מדבר העמים וכבר בקשו ישראל מדי עברם להשלים ארץ אדום ועמון ומואב אשר הורישו קיני קנזי קדמוני וישבו תחתם ולו חכמו שלש אומות הללו דקריבין ביחוסא לישראל לא הוצרך לקעקע בירתם כמו שאירע לארץ סיחון ועוג כי מי שאין לו זכות אצל הרהורי תשובה אין לו חלק בתקנת השבים. גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה ומחזיר מריש לבעליו וזהו דין תורה לפיכך יפה עשו אנשי נינוה שאינם בכלל תקנת חכמים ובבציר מהכי לא הוה סגי להו והוא רמז לעת אשר שלט אדם בליעל באדם מצא חכמה שאין לחצונים בירה אלא במריש שלנו לרע לו לאדם בליעל כי בנין נערים הוא מנוערים מן המצות והוא סתירה להם בזמן שהאבדה מתבקשת לבעליה. ואם יש תקוה להוציא משם איזו פרידה טובה כרות ונעמה ועובדיה גר אדומי לאלו תקנו שיחזיר לבעליה דמי מריש די שוויו בתקון שכינה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הדרן לגליות ישראל לפי שגלות שומרון לא היו בני תורה די להם לקדש פאה אחת מן העולם חלח וחבור נהר גוזן וערי מדי אבל גלות ירושלים משם נפוצו לארבע רוחות העולם למען יפוצו מעינותם להועיל אל הכלל והיא תקנת השבים כדכתיב אלמדה פושעים דרכיך מה כתיב בתריה וחטאים אליך ישובו חוטאים לא נאמר אלא חטאים כטעם זדונות כזכיות ופירשנוהו וכתיב שגיאות מי יבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך כי הנה יצר הרע מתעה מעט מעט והאדם חוטא תחלתו באונס וסופו ברצון על כן אמר שגיאות מי יבין בהיות הטבע מקולקל בפתקה של חוה לפיכך שתים זו שאלתי מנסתרות נקני אך במשפט לנקות אותי מפגם הנסתרות כטעם הסתר אסתיר פני גם מזדים המתהווים מן הזדונות כטעם קונה לו קטיגור אחד חשוך עבדיך אל ימשלו בי לחטא עוד. אז איתם פירשו אהיה תמים עמהם ואתמים אותם כי המציאות לא ישוב העדר וצריך לטהרם כטהרת החזיר שעתיד הקב"ה לחדש בריאתו בשני סימנים שעכשיו אינו אלא מפריס פרסה והוא עתיד להעלות גרה ומה שהעיד הכתוב עליו והוא גרה לא יגר איננו עתיד כדברי הקמחי אלא פועל עבר הוא בשקל אבי יסר והתרגום מסייענו ובא השם בפלס דעה מן הפועל אשר כמוהו ידעת השחר מקומו. ותמשך עם זה טהרת הנפש אשר עשו אבותינו בחרן שהיו תחלה גרי שער בלבד ועתידים להיות גרי צדק וכן רבוי העבדים אשר יחזיקו בכנף הציצית שלנו: