איש טלז כתב:שמעתי מחכ"א להקשות [ובזכרוני שעמדו בזה אבל כעת ל"מ]
דרבא ס"ל יאוש כדי קני [כס"ד בבב"ק דס"ז ע"ב] והרי איהו מרא דשמתיה דס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש כמבואר בב"מ כא' וכן ס"ל דסתם גניבה היא יאוש בעלים א"כ כמעט דלא משכח"ל חיוב דדו"ה בטו"מ כיון דהוה לאחר יאוש וצ"ע
איש טלז כתב:שמעתי מחכ"א להקשות [ובזכרוני שעמדו בזה אבל כעת ל"מ]
דרבא ס"ל יאוש כדי קני [כס"ד בבב"ק דס"ז ע"ב] והרי איהו מרא דשמתיה דס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש כמבואר בב"מ כא' וכן ס"ל דסתם גניבה היא יאוש בעלים א"כ כמעט דלא משכח"ל חיוב דדו"ה בטו"מ כיון דהוה לאחר יאוש וצ"ע
י"ל דלפי רבא מה שיאוש לא קני אינו רק מפני שבאיסורא את"ל, אלא לשיטתו ד"אי עביד לא מהני", ודו"ק.עושה חדשות כתב:רוצה קושיא? רבא חולק על רב בסנהד' דע"ב דס"ל בדמים קננהו, וק' דהא איכא יאוש מיד, כי הוי סתם גניבה ויאוש של"מ הוי יאוש, ובגניבה שיש עליה קלב"מ כ' החזו"א דלכו"ע יאוש קונה מיד כי אין עליו חיוב השבה. [כמדומני שהק' כך הגרד"ל, ויש לי בזה תירוץ מבריק לענ"ד, ועוד חזל"מ].
השייכות (ע"ד אפשר) כי באביי מבואר באיסורא את"ל מחודש, כי הרי באבידה שאין בה סימן אינו חייב בהשבה וגם לא נעשה שומר, ואעפ"כ אינו זוכה אח"כ ביאוש, וא"כ ה"ה בשינוי רשות ואח"כ יאוש.עושה חדשות כתב:אגב, האם ראית שהש"ך בסי' שנג סובר דאליבא דאביי דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש, אזי פשיטא דקי"ל דשינוי רשות ואח"כ יאוש ל"מ. ולא מובן מה השייכות בכלל, והרעק"א גם נשאר שם בצ"ע. יש כאן איזה כיוון?
עושה חדשות כתב:השייכות (ע"ד אפשר) כי באביי מבואר באיסורא את"ל מחודש, כי הרי באבידה שאין בה סימן אינו חייב בהשבה וגם לא נעשה שומר, ואעפ"כ אינו זוכה אח"כ ביאוש, וא"כ ה"ה בשינוי רשות ואח"כ יאוש.
עזריאל ברגר כתב:גם באבידה שאין בה סימן חייב בהשבת אבידה, וממילא נעשה שומר, כמבואר בסוגיא דנפל מטבע שאם לא השיבו עובר (בכמה גווני) משום השב תשיבם.עושה חדשות כתב:השייכות (ע"ד אפשר) כי באביי מבואר באיסורא את"ל מחודש, כי הרי באבידה שאין בה סימן אינו חייב בהשבה וגם לא נעשה שומר, ואעפ"כ אינו זוכה אח"כ ביאוש, וא"כ ה"ה בשינוי רשות ואח"כ יאוש.
רבי עקיבא איגר ב"מ כא: כתב:אמנם י"ל דהא דלא תירצו תוס' כן, היינו משום דמשמע בסוגי' דגם באין בו סי' אם בא לידו קודם יאוש, לאביי ל"מ יאוש שלאח"כ, ובזה בא"ב סי' ס"ל דל"ש לומר דידו כיד בעלים, דלא נעשה שומר לבעלים די"ל שאינו מחוייב בשמירה כיון דאין עומד להתברר להחזיר לבעלים, וכמו דנראה דכשהמוצא דבר שא"ב סי' ולא ידעו הבעלים מנפילה דאינו מחוייב להגביה ולהחזירה כמו שיבואר לפנינו בדברינו בעזה"י, ה"נ בנטלה דאף דא"י לזכות לעצמו כיון שלא ידעו הבעלים דנפל, אבל אין עליו חיוב שמירה, ושפיר הקשו תוס' מ"ש דיאוש באבידה בא"ב סי' ובאיסורא אתי לידיה דל"ק, ומ"ש דבגזלה דקנה והוצרכו לתרוצם דגם באבידה קנה החפץ ומחזיר הדמים.
איש טלז כתב:ובזכרוני שעמדו בזה אבל כעת ל"מ
איש טלז כתב:שמעתי מחכ"א להקשות [ובזכרוני שעמדו בזה אבל כעת ל"מ]
דרבא ס"ל יאוש כדי קני [כס"ד בבב"ק דס"ז ע"ב] והרי איהו מרא דשמתיה דס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש כמבואר בב"מ כא' וכן ס"ל דסתם גניבה היא יאוש בעלים א"כ כמעט דלא משכח"ל חיוב דדו"ה בטו"מ כיון דהוה לאחר יאוש וצ"ע
בלשונות הרשב"א אפשר קצת לדחוק, (משא"כ בלש' הש"ך),איש טלז כתב:כמדומה שכ"ה נמי מהרשב"א בתרי דוכתי שכתב חדא בב"מ כה' ע"ב דוודאי באבידה איכא דינא דבאיסורא כיון דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש וכ"ה בחידושיו בב"ק כעין הנ"ל [והמגיה ברמב"ן בב"מ הגר"מ בן מנחם עמד בזה ולא מצא הישוב וכמדומה הן הן הדברים וראה בהגרנ"פ בב"מ שג"כ עמד בזהעושה חדשות כתב:אגב, האם ראית שהש"ך בסי' שנג סובר דאליבא דאביי דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש, אזי פשיטא דקי"ל דשינוי רשות ואח"כ יאוש ל"מ. ולא מובן מה השייכות בכלל, והרעק"א גם נשאר שם בצ"ע. יש כאן איזה כיון?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 50 אורחים