הנה בגמ' בנדרים בדף כב: מסופר על רב סחורה שבא לפני ר"נ להתיר נדרי תעניות שהיו לו ומבואר שם שהתיר לו את הנדר ע"י פתח ולא ע"י חרטה והקשה שם הר"ן ואמאי לא התיר לו ע"י חרטה דהרי ר"נ ס"ל שפותחין בחרטה ותי' הר"ן שלא רצה להתיר בחרטה מפני שא"כ יפסיד כל שכר תעניותיו שהתענה.
ומשמע שע"י פתח לא הפסיד תעניותיו.
ושאלתי היא מהו ההבדל והרי לעולם החכם עוקר הנדר מעיקרו ולמה שיהיה הבדל היאך מתיר את הנדר.
אשמח לשמוע את דעת הלמדנים..