קידושין כח: ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף, גיזבר שנתן מעות בבהמה אפי' בהמה בסוף העולם קנה
ופירש"י, בבהמה: קרבן ציבור.
לכאורה מה בעי רש"י בזה, והאם הדין שכסף הקדש קונה הוא דוקא בקרבן ציבור?
והנה הריטב"א השאר ראשונים מקשים למה לי קנין כסף בהקדש הרי בלא"ה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וע"י אמירה גופיה קנה הקדש ומה מועיל עוד נתינת הכסף של הקדש עיי"ש שמבאר שקציצת מעות לא מיקרי אמירה להקדש.
ואולי דבר זה בא רש"י לתרץ ולפרש, דידוע דיחיד אינו מקדיש בהמה לקרבן ציבור (לרבנן דרבי יוסי דקיי"ל כוותיהו) וצריך להיות נקנה בכסף תרומת הלשכה.
וזה בא רש"י לומר, כיצד בכסף - לכאורה בכל קנין הקדש יש גם אמירה מהמוכר ואמירתו לגבוה סגי, אולם בקרבנות ציבור צריך גם חלות שקדושת תרומת הלשכה תחול על הבהמה ולא סגי רק באמירה, על זה מהני שתיכף בעת שהגיזבר מסר מעות תרומת הלשכה להמוכר קנה וחלה קדושת קרבן ציבור על הבהמה אפי' היא בסוף העולם.