זה לשון הגמרא:
מתיב רב חסדא: לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר דבר שאינו גופה! אמר ליה רבא: הדורי אפירכי למה לך? אותיב ממתני': נשחטה בהמה, הוכשרו בדמיה, דברי ר"מ, ר"ש אומר: לא הוכשרו! אמר ליה: מתני' איכא לדחויי, כדדחינן.
כן הוא בדפוסים הישנים: אמר ליה רבא. וכן הוא בכת"י ורוב ראשונים.
במאתים השנים האחרונות [בלבד!] תוקן בגמרא (בלי לציין שיש כאן 'תיקון'): אמר ליה רבה.
יתכן שיש בזה סברא, כי יותר נוח לקבל שרבה דיבר לרב חסדא: "...למה לך", בלשון נוכח, כיון שהיה אצלו כתלמיד חבר. ואילו רבא היה תלמיד גמור לרב חסדא, ולא היה מדבר אליו בלשון נוכח.
אבל לדעתי אין זה טעם מספיק, כי הרבה נמצא שתלמידים דיברו אל רבם בלשון נוכח (כידוע שיש בזה אריכות עצומה בספרי הכללים).