מיללער כתב:בדף נה. לגבי חטאת הגזולה אמר עולא שמעיקר הדין חטאת גזולה אינה מכפרת רק שלא יהי' הכהנים עצבין תקנו שיהא מכפרת.
ופי' רש"י שלא יהיו כהנים עצבים: שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין.
אם עסקינן פה בגזלן שגזל 'חטאת' הרי לא איירי בחולין אלא בפסולי המוקדשין מדין חטאת שנשחטה שלא לשם בעלים, הרי לנו עוד דוגמא של פסוה"מ שנקרא חולין בעזרה.
אבל יש לומר שבפשטות מיירי שגזל בהמת חולין ואקדשה וא"כ לא פסול רק מדין חולין בעזרה.
בברכה המשולשת כתב:יעויין תוס' שם שזה מגדר ביטול דבר מן התורה בשוא"ת
בברכה המשולשת כתב:ב. אני דיברתי על פטור הבעלים ולא על אכילת הכהנים.
פלתי כתב:מיללער כתב:בדף נה. לגבי חטאת הגזולה אמר עולא שמעיקר הדין חטאת גזולה אינה מכפרת רק שלא יהי' הכהנים עצבין תקנו שיהא מכפרת.
ופי' רש"י שלא יהיו כהנים עצבים: שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין.
אם עסקינן פה בגזלן שגזל 'חטאת' הרי לא איירי בחולין אלא בפסולי המוקדשין מדין חטאת שנשחטה שלא לשם בעלים, הרי לנו עוד דוגמא של פסוה"מ שנקרא חולין בעזרה.
אבל יש לומר שבפשטות מיירי שגזל בהמת חולין ואקדשה וא"כ לא פסול רק מדין חולין בעזרה.
אני כותב בלי עיון כלל, ואם טעיתי אנא תקנני.
לכאורה על כרחך מיירי שגזל בהמת חולין ואח"כ הקדישה. שעל כן חכמים היו יכולים לתקן שתהא מכפרת. דהיינו מכח שיש ביד חכמים להפקיע ממון. אבל אי נימא שגזל חטאת, ונשחטה שלא לשמה, א"כ כיון דפסולה לאכילה מדאורייתא, איך מצו חכמים לתקן שתהא מכפרת?
מיללער כתב:בדין חטאת גזולה שמכפרת, מלבד השאלה של גזולה הרי יש גם הדין של מצוה הבאה בעבירה, אני ה' שונא גזל בעולה, גם על זה מהני הפקר בי"ד הפקר?
מיללער כתב:.
להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?
מיללער כתב:בגמ' עביד צריכותא על תלתא בבי דמתני' דלא חיישינן למיתה ועל הדין של מקריבין חטאת שנשלח ע"י שליח ואין חוששין שמא מת המשלח ונמצא שהיא חטאת שמתו בעליה ובל' הגמ' "אבל חטאת מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא".
לכאורה, חטאת שמתו בעליה אין עליה שם חולין רק פסולי המוקדשין, ולמה קרא לה הגמ' חולין בעזרה? ומצאתי שהגר"י ענגל בגה"ש מעיר על זה וכ' שלאו דוקא הוא והביא ב' דוגמאות לזה בש"ס ובתוס'.
לכאורה, להקריב חולין בעזרה היא מחלוקת אם זה איסור דרבנן או דאורייתא, ובוודאי ספיקא דרבנן לקולא, וכל הצריכותא בגמ' הוא להמ"ד חולין בעזרה דאורייתא ונלמד מהקרא של ובשר בשדה טריפה.
להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?
מיללער כתב:מיללער כתב:בגמ' עביד צריכותא על תלתא בבי דמתני' דלא חיישינן למיתה ועל הדין של מקריבין חטאת שנשלח ע"י שליח ואין חוששין שמא מת המשלח ונמצא שהיא חטאת שמתו בעליה ובל' הגמ' "אבל חטאת מספיקא לא ליעול חולין לעזרה, צריכא".
לכאורה, חטאת שמתו בעליה אין עליה שם חולין רק פסולי המוקדשין, ולמה קרא לה הגמ' חולין בעזרה? ומצאתי שהגר"י ענגל בגה"ש מעיר על זה וכ' שלאו דוקא הוא והביא ב' דוגמאות לזה בש"ס ובתוס'.
לכאורה, להקריב חולין בעזרה היא מחלוקת אם זה איסור דרבנן או דאורייתא, ובוודאי ספיקא דרבנן לקולא, וכל הצריכותא בגמ' הוא להמ"ד חולין בעזרה דאורייתא ונלמד מהקרא של ובשר בשדה טריפה.
להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?
הפעם בלמדי דברי הגמ' מצאתי שהגרעק"א בחידושיו מתקשה בזה ונשאר בצלע"ג
מיללער כתב:אולי המשנה במס' גיטין 'השולח חטאתו ממדינת הים' מיירי בכה"ג שהמשלח לא הקדיש את בהמתו לחטאתו אלא מינה את השליח להקדישו סמוך לעזרה ולהקריבו לצורך חטאתו, וא"כ אם חוששין שהמשלח מת טרם שהקדישו נמצא שההקדש היתה בטעות והבהמה נקרבה בטעות 'כחולין בעזרה' ולא 'כחטאת שמתו בעליה' ומדויק היטב דברי הגמ'.
ביקורת תהיה כתב:מיללער כתב:אולי המשנה במס' גיטין 'השולח חטאתו ממדינת הים' מיירי בכה"ג שהמשלח לא הקדיש את בהמתו לחטאתו אלא מינה את השליח להקדישו סמוך לעזרה ולהקריבו לצורך חטאתו, וא"כ אם חוששין שהמשלח מת טרם שהקדישו נמצא שההקדש היתה בטעות והבהמה נקרבה בטעות 'כחולין בעזרה' ולא 'כחטאת שמתו בעליה' ומדויק היטב דברי הגמ'.
אי כדקאמרת, דקמ"ל דלא חיישינן שמא מת המשלח קודם ההקדשה, מאי איריא דתני 'השולח חטאתו', הלוא חשש זה שוה בכל הקרבנות כולם.
וכן מפרש רש"י במשנה שהמדובר בחשש 'שמא מתו בעליה ולמיתה אזלא'.
מיללער כתב:שיטת מהרי"ט דא"א לעשות שליח להקדיש.
ביקורת תהיה כתב:מיללער כתב:שיטת מהרי"ט דא"א לעשות שליח להקדיש.
תם אומר: מה זאת?
ביקורת תהיה כתב:מריה דאברהם! הלוא הדבר מפורש שיש שליחות בהקדשת קרבן, כגון מתניתין ד'האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח', וכגון 'אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן'.
ומאי שנא האומר לחבירו 'צא והקדש שורי' מהאומר לחבירו 'צא וקדש לי אשה'?
מיללער כתב:
להקריב חטאת שמתו בעליה הוא איסור של הלל"מ דהלכתא דלמיתה אזלא, מה הדין בספק של הלל"מ נידון כספיקא דאורייתא? או שמא זה איסור הכללי של הקרבת קדשים שנפסלו, יש איסור מה"ת כללי כזו?
בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני ספק הלל"מ זה מחלוקת רמב"ם ושא"ר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 158 אורחים