משנה שבועות פ"ג כב: כתב:שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה פטור שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור' שמעון פוטר
ופירש רש"י
ואכל נבילות כו' חייב - דראוין הן לאכילה ואריא הוא דרביע עלייהו:
ור"ש פוטר - דמושבע ועומד הוא עליהן:
ועיין הסוגיא בגמ' כג: כד.
האם כוונת רש"י כאן דר"ש פוטר מטעם אין איסור חל על איסור (או אין שבועה חלה על מצוה), או שחושב האיסור כאינו ראוי לאכילה? ולמה אין בגמ' אפי' קס"ד שר"ש לא ס"ל אריא רביע?
משנה שבועות כז. כתב:אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור
ובגמ' הובא מברייתא היקש הרעה והטבה, ושקו"ט.
האם פירשו את דברי המשנה "עשה בה לאו כהן" דהיינו היקש הברייתא? ולמה אין לפרש כפשוטה שצריך שיהא מה שנשבע עליו שייך בהן ולאו מה שאין כן במצוה?