"מכאן אמרו חכמים: יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטפשים, שנאמר (משלי יז, כח) אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב".
והנה לשון הפסוק במלואו: "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב, אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן. הסיפא של הפסוק: אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן מובאת גם היא בגמרא לכמה גירסות, אבל המילה 'גם' שבתחילת הפסוק לא הובאה בגמרא למרות היותה חלק מאותו המשפט. וצריך ביאור למה השמיטוה.
ויותר קשה שאדרבה, מהמילה 'גם' עולה לכאורה סתירה לדברי הגמרא, הכיצד אמרו "קל וחומר לטפשים", הרי מלשון גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב משמע להיפך – שגם אויל – קל וחומר לחכם. וכך אמנם אמרו בתוספתא מסכת פסחים ט הלכה ב; בירושלמי מסכת פסחים פ"ט ה"ט; ובמסכת דרך ארץ פרק ו הלכה ד: "גם אויל מחריש חכם יחשב, ואין צריך /צורך/ לומר חכם מחריש".
מי יוכל להרחיב בנושא?