האם קראת את הודעתי הראשונה? חלק מהגמרא הוא בלשון משנה וחלק בארמית. יש חלוקה די ברורה מה נכתב כך ומה נכתב כך. קשה מאוד להאמין שיסוד החלוקה הזאת הוא בשיח בבית המדרש עצמו, והרבה יותר מסתבר שיסודה בסידור ועריכת התלמוד.
לשאלתך, הדבר פשוט שמסדרי התלמוד שינו והתאימו את לשונם של האמוראים. הרי כל מסכתות הש"ס כתובות באותה לשון בדיוק נפלא (מלבד מסכתות ידועות), ובענין זה אעתיק מש"כ כאן בעבר:
בגמרא יש תבנית טקסטואלית קבועה לכל סוג של טענה ("אי הכי אימא סיפא"; "איני? והא..." "לא צריכה אלא...", "הכא במאי עסקינן"), ובתוך התבניות הקבועות האלה מכניסים בכל פעם את הפרטים המקומיים (ראה הדמיון בין: "לא שילם שילם ממש אלא..." "לא גדול גדול ממש אלא..."). הרי כל לומד גמרא מנחש לבד את הגהות הב"ח מתוך היכרות עם התבניות הלשוניות הקבועות. יש לשון מיוחדת למחלוקת, לשון מיוחדת לסתירה, לשון מיוחדת לראיה. האחידות בכל הש"ס (מלבד נדרים וכו') מדהימה. לא משנה איזו מסכת תפתח, צורת הדיון תהיה תמיד זהה לגמרי. אפילו כשעוברים מנושא לנושא יש דרכים קבועות לעשות זאת (גופא, אמר מר). האמנם ככה התנהלו הדיונים בבית המדרש?
ראה המשך הדיון
כאן.