בגמ' בב"מ י, א: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, דכתיב "כי לי בני ישראל עבדים [עבדי הם]", ולא עבדים לעבדים. - מוכח כי הלימוד הוא מהכתוב בפרשת בהר פרק כה פסוק נה, המדבר בעבד עברי המוכר עצמו לגוי.
אולם רש"י שם עז, א כתב: יכול לחזור בו, כדכתיב 'כי עבדי הם' ולא עבדים לעבדים, ומהכא יליף לה בקדושין (כב, ב). נראה מלשונו כי הלימוד הוא מפסוק מב המדבר במוכר עצמו לישראל, וצ"ע. וגם באדרת אליהו מביא הגר"א דרש זה בפסוק מב, ולא כמו בגמ', וצ"ע.
ובכלל תמוה מאד מה שכתב רש"י שמהכא יליף לה בקדושין, והרי זו גם גמ' לעיל בב"מ בדף י, א כאמור, ומדוע ציין דוקא לקדושין?