הודעהעל ידי פנחסויפלל » ב' אוגוסט 12, 2019 8:59 pm
יש הוכחה ברורה מרש"י שסבר [כתוס', ודלא כראב"ד] שיש דין שפיכת שיריים גם בבכור ומעשר ופסח [ששלשתם בזריקה או בשפיכה אחת].
דהנה פירש רש"י בזבחים (נב. ד"ה מי) את הסוגיא דשם, שאם קרא ד'אל יסוד מזבח העולה' מרבה בכל הקרבנות דין שפיכת שיריים, ניחא מה שנאמר בקרא 'מזבח' שהרי כן הדין בכל הנקרבים בו. אך אילו קרא אייתי לדין תחילת דמים שצריכים להיות מעל יסוד, מילת 'מזבח' לא אתיא שפיר. שהרי יש דמים שניתנים במזבח ולא מעל היסוד וכחטאת. וע"ז תי' בגמ' שם דמתיבת 'מזבח' ילפי' גג יסוד, יעו"ש. והנה אחר שלמדו דין גג יסוד ותחילת דמים מעל יסוד מק"ו משיריים, הדרן להא דקרא אתיא לשפיכת שיריים לכל הקרבנות, ומדכתיב 'מזבח' מוכח שהדין כן בכל הנקרבים שם ובכללם בכור מעשר ופסח.
אלא שיש להוסיף בזה, דהנה שיטת רש"י בכמה מקומות (לז. ד"ה מנין, מיוחס לרש"י מעילה ח: ד"ה להכי, ועוד) שאין מצוה לשייר דם לשיריים. והיינו שמהות מצוות השיריים היא, שאם נותר לו מן הדם ואין לו מה שיעשה בו, דינו להינתן בזריקה טפילה [לעומת הזריקה העיקרית] למזבח.
והנה באלו שניתנין בשפיכה, כיון שנותן הדם בשפיכה אחת מה ימנע ממנו לסיים כל הדם בשפיכה זו. דבשלמא בניזרקין, אין בידו לכוין כ"כ שיזרק כל הדם, אך בדמים הנשפכים, הרי בידו לסיים השפיכה. וצ"ל בכוונת רש"י, שאם נתן שפיכה אחת ולא דקדק ונותר לו מן הדם, תו א"א לתת שאריתו על הקיר כיון שעובר בזה על בל תוסיף, והרי עתה מחויב הוא מן הדין לתיתו בשפיכה על היסוד.