גמרא: אמר מר אתרוג כושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר אביי כי תנן נמי מתני' דומה לכושי תנן רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו.
רש"י: דומה לכושי. שגדל כאן והרי הוא שחור: פסול. שנדמה הוא קונטרפא"ט בלע"ז אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא: הא לן והא להו. לעולם מתני' כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם, ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול.
פסול של כושי הוא משום דלא מיקרי הדר, האם נוכל ללמוד מתירוצו של רבא, הא לן והא להו שאיכות ההידור חושבין כל אחד לפי מקומו ושעתו?
(באנגלית יש אימרא "Beauty is in the eye of the beholder" היינו שלכל אחד מיחשיב נוי והדר דבר אחר)