הודעהעל ידי ארופאי » ו' יולי 05, 2019 5:09 pm
איסו"ה מע"ז שאני משאר איסו"ה-
יעויין ביראים (רעד) דתי' לקו' תוס' אמאי חשיב מקלקל והלא השוחט בשבת מתקן הוא ולא מקלקל משום דנהנה שמכשיר הבשר לאכילה, ותי' היראים דאף דבעלמא שחיטה חשובה תקון והנאה, אבל בע"ז אסרה תורה רווח ממון כדכתי' 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם', והרי בשחיטת הבהמה לא נתרבה ממונו אלא נתמעט.
ויעויין בתוס' בשבת קו. דנר' שלזה כוונתם. וכ"כ באבנ"ז או"ח קיז, והוכיח כן מהט"ז בהל' נדרים.
והיראים כ' להוכיח כן עוד מהא דתנן לענין ע"ז יוליך הנאה לים המלח. וכוונתו-
דתנן בע"ז מט פת שאפאה בעצי אשרה ובגד שארגו בכרכר של ע"ז דאסורים בהנא, ואי נתערבו באחרים רא"א יוליך הנאה לים המלח. ופליגי בזה הראשונים, דשי' בעה"מ (שם ובפסחים כד) דיוליך הנאה לים המלח אינו אלא בע"ז ולא בשאר איסו"ה, וכגון שאפה פת בקליפי ערלה, משום דמצינו בע"ז שתופסת דמיה, וכדילפי' בע"ז נד מוהיית חרם כמוהו דכל מה שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו ולכך חליפיה ודמיה אסורין, משא"כ בשאר איסו"ה דאי עבר ומכרם הדמים מותרים עכ"פ לאחרים. והראשונים בע"ז ובפסחים מייתו לרשב"ם דפליג, והצדיקו שיטתו דאדרבה ע"ז חמירא טפי דאף דמיה אסורים, אבל ודאי לא יצאה הע"ז מאיסורה ע"י החלפתה ומכירתה, והיאך יליף מינה הבעה"מ להקל בע"ז יותר משאר איסו"ה דרק בע"ז מהני להוליך הנאה לים המלח משא"כ בשאר איסו"ה.
אבל כוונת בעה"מ כהיראים, דגדר איסו"ה דע"ז הוא שלא יתרבה ממונו מחמת הע"ז, והיינו דדוקא בע"ז איכא להיתרא דיוליך הנאה לים המלח, משום דבזה מאבד את הרווח, משא"כ בשאר איסו"ה דלא אכפ"ל אי הורווח אי לאו, ועצם ההנאה אסורה. וזהו שהוכיח מהא דע"ז תופסת דמיה וחליפיה, משום דכל שאתה מהיה ממנו הרי הוא כמוהו, והיינו דנתרבה ממונו מהע"ז. משא"כ בשאר איסו"ה.
והיינו דמחמת דנשתנה גדר האיסו"ה דע"ז משאר איסו"ה, נמצא בו קולא וחומרא;
חומרא- דתופסת דמיה וחליפיה. קולא- יוליך הנאה לים המלח. שחיטת מסוכנת בסכין של ע"ז.
יש עוד להאריך הרבה. אבל המלכה בפתח---