אוצרניק כתב:בקשר להערה הראשונה.
הרי הגמ' אמרה 'מה קימה ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למטתו'. והרי בשחרית - אין הכוונה סמוך = ליד מטתו, אלא שלא יפסיק תפילה ממטתו לק"ש, כלומר שהק"ש קודמת לתפילה. ואף בערבית שלא יפסיק תפילה בין הק"ש למטתו, אבל ודאי שכך היה סדר התפילה בביהכ"נ, קודם היה תפילה ואח"כ ק"ש בברכותיה.
ארי במסתרים כתב:בדברי הגמ' "חכמים כמאן סבירא להו וכו'" צע"ק דהרי כבר נתבאר במשנה היטב דטעם חכמים הוא כדי להרחיק את האדם מן העבירה, ומהו שהגמ' חוזרת ומקשה
אליהוא כתב:רש"י ד"ה מפיבושת שפעמים שהיה דוד טועה והוא אומר לו טעית, וצ"ע מהגמ' סנהדרין צ"ג שה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ויש ליישב.
בברכה המשולשת כתב:אולי על-פי דברי התוס' לגבי מלוה ופרוטה.
צביב כתב:לכן מנהג החסידים לומר לפני ערבית שיר המעלות
משום תלמוד תורה-כמ"ש אם דרכו לקרות קורא
[וראיתי ת"ח שכשלומד בבית הכנסת, והציבור לפני ערבית אומר שיר המעלות מפסיק לימודו
ואומר עמהם, ושאלתיו הרי אומרים שיר המעלות עבור לימוד תורה
והרי אינו נוהג תמיד לומר, א"כ מדוע מפסיק מלימודו, הרי אפשר בכל לימוד
ולא הסכים עמי ולא ידעתי טעמו]
אליהוא כתב:רש"י ד"ה מפיבושת שפעמים שהיה דוד טועה והוא אומר לו טעית, וצ"ע מהגמ' סנהדרין צ"ג שה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ויש ליישב.
צביב כתב:בברכה המשולשת כתב:אולי על-פי דברי התוס' לגבי מלוה ופרוטה.
אומנם לרב בברכה המשולשת נהירים כל התוס' על הש"ס, אבל מצאתי רק כעת, ע"י המחשב
[size=100]שהתוס' נמצא בחגיגה ט"ז [דרך אגב בתוס' שם לא מפרשים שבמחלוקת שנתחדשה אח"כ אין הלכה כמותו, וגם לא חילקו בין הלכה התלויה בסברא, להלכה התלויה בפסוקים, דאין לומר שבמשך הדורות היה שינוי סברא][/size]
אך לא הבנתי כיצד יש בזה תירוץ
האם הכוונה שרק מפיבושת היה חולק על דוד
אליהוא כתב:רש"י ד"ה מפיבושת שפעמים שהיה דוד טועה והוא אומר לו טעית, וצ"ע מהגמ' סנהדרין צ"ג שה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ויש ליישב.
אפרקסתא דעניא כתב:אליהוא כתב:רש"י ד"ה מפיבושת שפעמים שהיה דוד טועה והוא אומר לו טעית, וצ"ע מהגמ' סנהדרין צ"ג שה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, ויש ליישב.
ראיתי ליישב (אולי בשוטנשטיין?) שדוד באמת צדק, אבל כאשר החמיר מפיבושת, קיבל דוד דעתו בענוותנותו לפנים משורת הדין, וכלפי העם היה בכך בושה.
צביב כתב:אמר רבי יהשע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו
הנה רבי יהושע בן לוי סבר לעיל ק"ש סמוך למיטתו, וא"כ מהו בבית הכנסת, האם מדובר לנוהגים כרבי יוחנן
צביב כתב:אמרו בלבבכם על משכבכם
וברש"י, על משכבכם שנאמר בשכבך
משמע שהלימוד מכאן לקרוא על מטתו רק מדכתיב ודומו
ולא מ-על משכבכם,
או שכוונת רש"י שהפסוק בתהלים מבאר שבפסוק בשכבך נכלל עוד ענין
והוא סמוך לשכיבה לקרוא קריאת שמע
[ואף שריב"ל חולק בסדר קריאת שמע ותפילת ערבית, מ"מ יש ענין לקרוא ק"ש סמוך לשכיבה]
'סייג לדבריהם' – משמע חיזוק לדבריהם.תַּנְיָא: חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם וכו'. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה.
ו אֵיזֶהוּ סְיָג שֶׁעָשׂוּ נְבִיאִים לְדִבְרֵיהֶם?
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: 'יְיָ כְּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה, יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ'. לֹא כְּגִבּוֹר שֶׁלְּמַטָּה, אֶלָּא כְּגִבּוֹר שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם' וְגוֹמֵר.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ: 'אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא, אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא'. לֹא כְּאַרְיֵה שֶׁלְּמַטָּה, אֶלָּא כְּאַרְיֵה שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וּפְנֵי אַרְיֵה' וְגוֹמֵר.
ח אֵיזֶהוּ סְיָג שֶׁעָשׂוּ חֲכָמִים לְדִבְרֵיהֶם?
שֶׁחֲכָמִים אוֹמְרִים: קְרִיַּת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית עַד חֲצוֹת. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ וְיֹאמַר: אֹכַל קִמְעָא וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא וְאִישַׁן קִמְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, נִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אֶלָּא אָדָם בָּא מִמְּלַאכְתּוֹ בָּעֶרֶב, יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אִם רָגִיל לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת – שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה. לְכָךְ עָמְדוּ חֲכָמִים וְעָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם.
ביקורת תהיה כתב:מנא אמינא לה דפירושא דהאי מילתא הכי הוא? מאבות דרבי נתן. דהכי תניא התם בפרק שני.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים