יתר10 כתב: . . [אמנם נעלם מעיניהם שגם ברש"י בדיבור המתחיל מביא תיבות אלו] . .
לבי במערב כתב:יתר10 כתב: . . [אמנם נעלם מעיניהם שגם ברש"י בדיבור המתחיל מביא תיבות אלו] . .
גם בכתה"י דרש"י?
אם לא, יתכן שהמדפיסים הוסיפוהו (כ'תיקון') מדעת-עצמם.
יתר10 כתב:יט, א.
הגמ' מביאה ממשנה תענית (יט ע"א): דתנן שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי.
וציינו במהדו' עו"ה לנכון שבכל כתה"י כאן ליתא לתיבות 'צריך אתה להתנדות". [אמנם נעלם מעיניהם שגם ברש"י בדיבור המתחיל מביא תיבות אלו].
ובאמת בעיון בכתבי היד בתענית שם במשנה נמצא שרוב ככל כתבי היד בין כת"י של תלמוד ובין בכת"י החשובים של המשניות [כת"י קאופמן כת"י פארמה ועוד] גורסים צריך אתה לנדות ולא גוזרני עליך נידוי (וכבר העיר בדק"ס שם שנוסח הדפוסים כאן בברכות מעורב מב' הנוסחאות). ושם ליתא בכתה"י לתיבות 'אלמלא חוני אתה' [הנוסח בכתה"י שם כך: שלח לו שמעון בן שטח [ואמר לו] צריך אתה לנדות] וגם ברש"י שם על המשנה נראה שגירסתו היתה כן עיי"ש.
מה פשר השינוי בכתבי היד בין ברכות [גוזרני עליך נידוי] לתענית [צריך אתה להתנדות, (וליתא לתיבות 'אלמלא חוני אתה')]? נראה כי הפתרון פשוט, על המשנה בתענית הביאה הגמ' שם (כג ע"א) ברייתא שמספרת את הסיפור של חוני המעגל -שנכתב בקיצור במשנה- בהרחבה גדולה. בברייתא זו אכן הנוסח בכל כתה"י ובדפוסים אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. כלומר, למרות שכתוב בסוגיין 'דתנן' בפועל ציטטו כנוסח הברייתא ולא כנוסח המשנה.
זכר לדבר נמצא בכמה כת"י כאן שהוסיפו על הנוסח שלפנינו אחר גוזרני עליך נידוי, "שאלמלא שנים כשני אליהו וכו'", וכן להלן אחר ועושה לו רצונו, "ואומר לו לחמין אני צריך וכו'". ובכת"י מינכן סימן הסופר את כל ההוספות והעיר "כל הנסמן ברייתא היא ואינו במשנה" ובאמת כל ההוספות האלו מובאים שם בתענית בברייתא בגמרא. ולהאמור הסופר בכ"י מינכן לא דק ולא רק ההוספות אלא כל הקטע בסוגיין מובא מן הברייתא שם.
בברכה המשולשת כתב:כמדומני שכבר העיר י"נ אפשטיין בספרו מבוא לנוסח המשנה על הבאות רבות של ברייתות בתור "תנן" (וכן להפך, משניות בתור "תניא"), שתוקנו במהלך הדורות לצורך האחידות.
יאיר אתמר כתב:מלנה"מ פרק 10, עמ' 814 ואילך (50 עמ').
ואיכא דקשיא ליה מאי דאמרינן הכא כדתנן ואילו לישנא דמתניתין לא קתני כולי האי, וכו', ויש מתרצין דהא איכא מתניתא דקתני בהדיא כדאמרינן הכא והיא פירושא דמתניתין ומשום הכי גרסינן בשמעתין כדתנן
ורבה ורבא אבא ואבה שמותיהן ... וזה ריש שבראש המילה סימן הוא לרב ולישנא קלילא, וכן ראמי בר חמי אמי שמו ... וכן כל כיוצא באלו.
נוטר הכרמים כתב:https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=29&t=49048&p=598128#p598128
מעניינת בדיקת כתבי יד, השתדלתי לציין את גירסת הראשונים השונה מהגירסא שלפנינו במקורותיה,
בעוד גם הגירסא שלפנינו מגובה בהרבה ראשונים.
יתר10 כתב: ב. בכ"י מינכן ובכת"י פריס וכן בגליון של כת"י פירנצה נוסף כאן קטע שלם בקושיית הגמ' שמשנה לכאו' לגמרי את השו"ט בגמ' [ואת הדינים העולים ממנה]. אני מעתיק את הנוסח כפי שמופיע בכ"י פריס: למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא מצלי דמי, ואמאי לא עלתה לו טבילה (ט"ס וצ"ל: תפילה) תיהוי ראשונה של שבת, ושנייה של מוצאי שבת, אמ' דילמ' אתי למימר טעמ' מאי תקינו רבנן לצלויי אחרת, משום דלא אבדיל בקמייתא, אבל הבדיל בקמייתא לא הוה צריך. ומשום דלא אמר הבדלה בראשונה מהדרינן ליה ורמינהי טעה וכו'.
בכת"י מינכן סומן כל הקטע הנוסף למחיקה, וכתב בדק"ס "ובדין מחקוהו דלפי גי' זו אינו מובן הקושיא למימרא כיון דלא אבדיל וכו' דהרי אמר דהכא משום גזירה הוא" ועיי"ש מה שרצה ליישב בדוחק. אולם נראה שאפשר לפרש בריווח שלפי נוסח זה קושיית הגמ' למימרא וכו' היא כפשוטה שהגמ' הבינה שהטעם שלא עלתה לו ראשונה משום שלא הזכיר בה הבדלה, ועל זה מקשה הגמ' במאמר המוסגר ואמאי לא עלתה לו וכו' כלומר שאע"פ שלא יצא אם לא הזכיר הבדלה -וגם לכתחי' צריך להקדים את תפילת החובה- בדיעבד נכשיר את שניהם ו"תיהוי ראשונה של שבת ושנייה של מוצאי שבת" ומתרצת הגמ' שמשום גזירה שמא יאמרו שהתפילה השניה הוא משום ששכח הבדלה בראשונה ויטעו שאין חובת תשלומין [בכ"י מינכן: דאתי למימר ובדין הוא דלא איבעיי ליה לצלויי תרי זימני] לכן החמירו שלא להחשיב את התפילה הראשונה כתשלומין. ולאחמ"כ חוזרת הגמ' להקשות "ומשום דלא אמר הבדלה בראשונה מהדרינן ליה" שזה בעצם חזרה לקושית למימרא וכו'. ולפי זה מובן היטיב קושיית הלמימרא שכן כל השו"ט בגמ' הוא מתוך זה שלמדו שהטעם שלא עלתה לו ראשונה הוא משום שלא הזכיר הבדלה, ולכן נשארת הגמ' בקושיא למסקנא. [ולא שייך לתרץ תי' רה"ג שהרי כל תירוצו בנוי על ההנחה שהקדמת תפילת החובה לתשלומין מעכבת]..
שבענו מטובך כתב:מיללער כתב:בבא מציעא דף עט: ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר מניח עליה כסותו (ור"ח גריס כסתו עי' בתוד"ה כסותו) ולגנותו ומזונות של אותה הדרך וכו'
פירוש המלה של לגנותו הוא כדו משורש 'לגין' ולפי"ז לכאורה צריך להיות הגירסא 'ולגינו' וכן הוא לשון הרמב"ם (ה' משכירות ה"ח) וכן הוא בשאר מקומות בש"ס (עי' ערוך ערך לגין).
ועי' במס' ע"ז סה. הובאה גם ברייתא הזה ושם הגירסא מניח אליה כסותו ולגינתו ומזונותיו וכו' וגירסא הזה מתאים יותר.
גירסת כתה"י בב"מ שם "ולגינתו", פרט לכת"י אסקוריאל שם נשמטה תיבה זו והשלמה בין השיטין: "ולגינו".
אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא. ואמר רב כהנא חציף עלי וכו'.
אמ' רב הונא הק'ב'ה' הציף עלי מאן דמצלי בפקתא. והני מילי דלא מיכנף ביה עשרה. ואמר רב כהנא וכו'.
פסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק ה - אין עומדין
ז. דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה מקום שהרבים מצויים, ואם היו מתפללין שם בעשרה אין בו משום חציפות[95].
הערת המהדיר 95: "כגי' כי"פ בדקדוקי סופרים: והני מילי דלא מיכנף ביה עשרה".
ובהא דרב כהנא מצאתי כתוב בהעתק הגהות מתלמודים ישנים, וההעתק הוא משנת התי"ו, וז"ל: חציף עלי וכו', ספ' אח', וה"מ דלא מכניף ליה עשרה. עכ"ל.
אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד איכא דאמרי משום סכנה ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ואל תשבו על מטת ארמית איכא דאמרי לא תגנו בלא קריאת שמע ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא ואיכא דאמרי ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים