אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:לעמל יולד כתב:איתא בגמ' תענית יז והתניא רבי אומר אומר אני כהנים אסורין לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ואמר אביי כמאן שתו האידנא כהני חמרא כרבי מכלל דרבנן אסרי מ"ט מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא.
לפי הדעה המקובלת שברגע שטבל לקריו כבר אין לו דין "טומאה היוצאה מגופו" - מותר לו להיטמא, וכשיבנה בית המקדש - ירוץ לטבול.
.
לא יעזור לו עד כמה שירוץ מהר, הרי טבול יום [אפילו של טומאת שרץ] ששמש במיתה ונשלח ממחנה שכינה וכל הנידון בין רש"י ושאר הראשונים לענין שילוח ממחנה לויה דתלוי בשם טומאה היוצא מגופו. וכאן הנידון על ביטול עבודה של כהן המטמא את עצמו
כבר הזכרתי לעיל שטומאה דחויה בציבור, ולכאורה טומאת טבול יום דבעל קרי אינה מוסיפה על מה שבלאו הכי טמא מת הוא.
ברמב"ם פ"ד מביאת המקדש ה"ט והי"ב דוקא טמאי מת נדחה בציבור, ושם בהלכה י"ב דשאר טמאים לא יתעסקו בה אפילו טמאי שרץ ונבילה ולא יכנסו לעזרה, וכן ברמב"ם פ"ז מהל' קרבן פסח ה"א 'אלא בטומאת המת בלבד' (ועי' לח"מ שם ומהר"י קורקוס בסוף הפרק שם)
ראיתי את הדברי הרמב"ם והלח"מ שם. את מהר"י קורקוס לא מצאתי לעת עתה (גם לא באוצה"ח שתחת ידי, ולא במקוון, ושמא לא חיפשתי נכון).
וע"פ כל הנ"ל לכאורה היה הרמב"ם צריך לומר שכל כהן שיודע מתי בית אב שלו - אסור לו לשמש באותו יום, ואולי גם נחייב אותו לטבול יום קודם כדי שלא יהיה טבול יום מטומאת קרי וכיו"ב.
או לחילופין - היה לו לומר שרק אם איננו טמא בטומאות נוספות אז אסור לו לשתות יין, אבל מי ששימש מיטתו וטרם טבל כהלכה - מותר לשתות יין!
אא"כ נדחוק ונאמר שטבול יום לעומת טמא-מת זהו כעין "קים ליה בדרבה מיניה", ולא שייך לומר על אדם שהוא גם טמא מת וגם טבול יום וכיו"ב.
(אגב, מה דינו של מחוסר כיפורים בכל זה?)
אבל זה לא מיישב לגמרי, כי הרבה כהנים אינם טמאי מת בוודאי (שהרי הם מוזהרים על טומאת המת!).
וצע"ג.