ולכא' יל"ע על זה, שהרי מדובר על אחד מגדולי האמוראים, "ראשונים כמלאכים", והמעשה מובא בגמרא כמעשה נכון (ונחשב לתיקון בשבת, "למירמא אימתא אנשי ביתיה"), והרי קיי"ל שצריך להתייחס יפה לעבדו ושפחתו, כמבואר ברמב"ם סוף הל' עבדים, עיי"ש היטב, ושפיכת ציר דגים על הראש נשמע כבזיון גדול מאד.
ונקדים דברי רבינו פרחיה כאן, שמדובר באמתו הכנענית.
ושם נראה שסובר בהבנת המעשה שר"ש עשה כך כדי להטיל אימה על אנשי ביתו, אבל נראה שיותר פשוט להבין שהוא כדי להטיל אימה עליה, יתכן בגלל מעשים לא ראויים שעשתה. וז"ל ספר "בירת מגדול עוז" ליעב"ץ, ערך עבדים סי' לא: "אבל בדברים לא יוסר עבד, כי אם בשבט לגו כסילים, רב אשי שפיך מוניני ארישא דאמתיה".
כל מעשה צריך להיות נמדד לפי הדור והתקופה. וכעין טפיחת שכם בזמננו, שגם אם חזקה מתפרשת כמעשה ידידות, וכיו"ב. לפ"ז גם השפיכה הנ"ל יתכן שבזמנם לא היתה כ"כ ביזוי כמו שנראה לנו היום.
על מעשים לא ראויים של העבד מותר לכא' להכותו, וי"א בסנהדרין שצערא דגופא חמור לאדם מבזיון, וא"כ המיר את המכה בבזיון.
בנדה דף מז, א מבואר ששמואל דורש "לעולם בהם תעבודו – לעבודה נתתים ולא לבושה", אבל האמוראים האחרים שם חולקים עליו, כולל רב ששת, וסוברים שמותר לבזות ולבייש את העבד (מסתמא: לצורך, ולא סתם).
מסתבר שלא שפך עליה כמות גדולה של ציר, אלא רק מעט וסמלי, כדי לייראה.