שבת קיז. והכא (בהפשט קרבן פסח) כגון דלא קבעי ליה לעור, והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות, דשקיל ליה בברזי.
ופירש"י (בד"ה ודקשיא) דמשום דלא קבעי ליה לעור אינו מתכוין להפשט משום עור, ולא דמי להפשט אילים ותחשים דמשכן.
ולכאורה קשה שזה דמלאכת הפשט הוא ברוצה בעורו, אם מפשיט ואינו רוצה בעורה אינו אלא מלאכה שאצ"ל ולא דבר שאין מתכוין, ובוודאי רש"י פירש כן משום קושית הגמ' לאחמ"כ דהוו פסיק רישיה, דזה אינו אלא קושיא אם הפטור הוא משום שאינו מתכוין ולא במלאכה שאצ"ל, אבל מכ"מ קשה על הגמ' למה בלא בעי לעור חשיב דבור שאין מתכוין?
-
שוב מצאתי שנתקשה בזה הגרעק"א בחי' והעלה בצע"ג