נדרים לא:

[סליחות]

בנדרים לא: תנן: רבי אלעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנא' כי כל הגוים ערלים.
במתיבתא שם, פי' שהיות וסוף הפסוק מגנה את ישראל שהם ערלי לב, מסתבר שאף 'ערלים' שבתחילת הפסוק שמכוון כלפי הגויים הכוונה לגנותם.

1. האם יש מי שמבין הפירוש הנ"ל ויוכל להסביר לי?

2. מה המקור לפירוש זה?

[במסתרים]

הוקשה להם, בשלמא הא דאמר ת"ק "קרויה" ניחא אלא "נתגנו" בה מנלן? ועל זה אמרו מדסיפא דקרא הוא לגנאי ה"נ רישא.

נ.ב. האם מבואר טעם לשינוי הלשון דת"ק אמר "גוים" וראב"ע אמר "רשעים"?

[לבי במערב]

מקור הפירוש, לכאו', ב'הון עשיר' נדרים פ"ג מי"א. וראה 'ויקרא יעבץ' דרוש כו.

לענין 'גוים' ו'רשעים' - רבים שקו"ט בזה, ומומלץ לערוך חיפוש (קל עכ"פ) באוצה"ח. כדוגמא בעלמא, אציין לדק"ס השלם (תשמ"ה) על־אתר.

[סליחות]

ייש"כ. ישנם פירושים שונים לכאורה, והיה ראוי לעוז והדר לכתוב מקור לדבר שנתון לפרשנות.

[לבי במערב]

גא"מ, ופשוט.