וכן אמרו רז"ל: אוי לו מי שאשתו ובניו מברכין אותו, וקללתו לפניו חרוץ, כי כאשר חוייבו האנשים כן חוייבנה בנות ישראל לברך, והוא לא ידע לברך על שולחנו ואשם, והן מברכות אותו; מעתה קראו למקוננות לקוננהו. כך פורש בתוספות.
מאמר חז"ל הוא בברכות כ ע"ב, ובסוכה לח סע"א.
ושם לא מצאתי את התוספות וגם לא במקום אחר.
גם דבריו: "כי כאשר חוייבו האנשים כן חוייבנה בנות ישראל לברך", הוא לכאורה דלא כסוגיית הגמ' בברכות שם.