פורום אוצר החכמה

שמואל דוד כתב:לו.

אמר ליה רבינא לרב אשי כו׳ ודרש הלכתא כוותיה דרב כו׳ רב אשי אמר הלכתא כו׳ דריש מרימר הלכתא כו׳

מה הנפ״מ בין ״אמר״ ל״דרש״ ומדוע שינה הגמרא בלשונו?

מיללער כתב:

שמואל דוד כתב:לו.

אמר ליה רבינא לרב אשי כו׳ ודרש הלכתא כוותיה דרב כו׳ רב אשי אמר הלכתא כו׳ דריש מרימר הלכתא כו׳

מה הנפ״מ בין ״אמר״ ל״דרש״ ומדוע שינה הגמרא בלשונו?

בפשטות, דרש היינו ברבים בדרשה ואמר היינו לפני התלמידים בבי מדרשא, לא?

מיללער כתב:לה:

אמר רב הונא זוב דמי למי בצק של שעורים, זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי, זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת ש"ז קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.


מן הסתם היה זה דבר פשוט לכל הלומדים, ומכ"מ לא אמנע מלכותבו שבשר המת ובשר החי היינו שש"ז בא מאבר חי (כמו שלמדנו לעיל דף לד. קריו דתלי במעשה ופירש"י דאין קרי בא אלא ע"י חימום, ועי'.גם בפי' מהר"י קורקוס על הרמב"ם פ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"א) וזוב בא מאבר מת.

ונמצא שחז"ל כינוי כאן בלשון בשר, שכינוי זה הוא משל תורה כמו שהאריך הרמב"ן כי יהי' זוב מבשרו או החתים בשרו, וכן ביחזקאל כי בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם.

האם מצינו כן במקומות נוספים בש"ס שחז"ל השתמשו בכינוי בשר לאברים המולידים?

מיללער כתב:לה:

אמר רב הונא זוב דמי למי בצק של שעורים, זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי, זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת ש"ז קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.


מן הסתם היה זה דבר פשוט לכל הלומדים, ומכ"מ לא אמנע מלכותבו שבשר המת ובשר החי היינו שש"ז בא מאבר חי (כמו שלמדנו לעיל דף לד. קריו דתלי במעשה ופירש"י דאין קרי בא אלא ע"י חימום, ועי'.גם בפי' מהר"י קורקוס על הרמב"ם פ"א מהל' מחוסרי כפרה ה"א) וזוב בא מאבר מת.

ונמצא שחז"ל כינוי כאן בלשון בשר, שכינוי זה הוא משל תורה כמו שהאריך הרמב"ן כי יהי' זוב מבשרו או החתים בשרו, וכן ביחזקאל כי בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם.

האם מצינו כן במקומות נוספים בש"ס שחז"ל השתמשו בכינוי בשר לאברים המולידים?

שמואל דוד כתב:מ.

ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכן. צ״ע באריכות הלשון והול״ל ומטמאין בכל שהוא ותו לא מידי.

בברכה המשולשת כתב:אולי הוא בא אליו בליל שבת

שמואל דוד כתב:מג.

לא הבנתי ק' האחרונה, הרי מי אמר שהלישנא אחרינא למדו שטהור שהסיט את הזב טמא מקרא ד"וכל אשר יגע בו הזב" וצריך עיון גדול.

שמואל דוד כתב:מג.
רש"י ד"ה וירד וטבל - לשם גירות כו'. ועיין לקמן מג: רד"ה וירדה וטבלה - לשם יהודית כו'. וצ"ע בשינוי הלשון.

שמואל דוד כתב:מב:

וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא אמר ליה שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזל בתריה אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת


לכאורה קשה, הרי הול״ל ״תעשה המילה בערב שבת״ ומדוע אמר רבא שלא תעשה המילה בשבת?

שמואל דוד כתב:מד:

רש״י ד״ה מן הפסולין - כגון חלל נתין וממזר ועבד ועובד כוכבים

יש להעיר מדוע האריך כ״כ בדוגמאות. ועיין רש״י מה. ד״ה ופוסל - כגון בן ט' שנים כותי או ממזר

שמואל דוד כתב:ברוך שכוונת להספר בית ארזים.
והראנ״ח כתב גימטריא כמו הב״ח. וע״ע בספר חכמת בצלאל.

שמואל דוד כתב:עיין רש״י יבמות נז: ובספר למטה יהודה שם

שמואל דוד כתב:מח.

רש״י ד״ה שבזכר ושבנקבה מיבעי ליה - לישנא דקרא דכתיב ולנקבה עשרת כו׳

צ״ע מדוע נקט רש״י סיפיה דקרא ולא רישא דכתיב ״הזכר עשרים״ כו׳

שמואל דוד כתב:יישר כח.

עיין רש״י וגר״א ערכין דף יח-יט.