פורום אוצר החכמה

עג:

רש"י ד"ה מתקן - כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך "לגופה דהוצאה" "ולא למת" אלא לפנות ביתו והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר.

לכאורה משמע מרש״י שיש ב׳ דברים כאן ואשמח בביאור כוונתו?

שמואל דוד כתב:עג:

הקוצר הבוצר והגודר כו' עיין רש"י גודר בתמרים. מוסק בזיתים. אורה בתאנים.
ק"ק מדוע לא פירש "בוצר בענבים" וצ"ע.viewtopic.php?f=29&t=32182

כפי שכתבתי כמה פעמים שנראה שיש משמעות לפעם הראשונה בא מופיע בש"ס כל דבר ורש"י יפרשו בדרך כלל בפעם הראשונה ואח"כ לא יחזור אלא לצורך או כשיש שינוי
המילה בוצר מופיע פעם ראשונה שבת ט"ו ושם מפרש רש"י הבוצר. ענבים לדורכן בגת דאילו הבוצר לצימוקין משקה היוצא מהם אין מכשירים דלא ניחא ליה:
המילה מוסק מופיע פעם ראשונה מיד אח"כ בשבת דף י"ז ורש"י מפני מה בוצרין בטהרה. מפני מה אתה מצריך לבצור בכלים טהורים דקאמרת הוכשר ואין אתה מצריך למסוק זיתים בכלים טהורים:
ורש"י חזר והסביר את מוסק ביחד עם השאר אבל בוצר לא הסבירו שוב כי מיד אחר שרש"י מסביר בדף ט"ו מה הוא בוצר הגמרא בעצמה חוזרת על כך בדף י"ז ע"א דאמר) רב נחמן אמר רבה בר אבוה פעמים שאדם הולך לכרמו לידע אם הגיעו ענבים לבצירה או לא ונוטל אשכול ענבים לסוחטו ומזלף על גבי ענבים ובשעת בצירה עדיין משקה טופח עליהם
נ.ב. רש"י עצמו מזכיר את המילה מוסק פעם ראשונה בברכות דף כ ע"א טהורים. שמוסקין זיתים עם העלין כדי לאחזן בהן דהוו להו עלין יד לזיתים להביא להם טומאה כדאמרינן בהעור והרוטב (דף קיח.) שהיד מביאה טומאה על האוכל ואם כבשן בטרפיהן בחומץ בטלה תורת יד מן העלין לפי שהכבישה מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן:

שמואל דוד כתב:עג:

רש"י ד"ה מתקן - כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך "לגופה דהוצאה" "ולא למת" אלא לפנות ביתו והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר.

לכאורה משמע מרש״י שיש ב׳ דברים כאן ואשמח בביאור כוונתו?

בדף צג רש"י מוסיף עוד נדבך בהגדרה וכן כזית מן המת. חייב אם הוציא דהואיל ומטמא הוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה: ור' שמעון פוטר. אפילו במת שלם דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וכל מלאכה שאינה צריכה (לגופה) אלא לסלקה מעליו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה הלכך לאו מלאכת מחשבת היא לר' שמעון:
אינו צריך לגופא דהוצאה שמלאכת הוצאהה היא להוציא ממקום אחד שיהיה במקום אחר וכאן בהוצאת המת היא להוציאו מעליו לסלקו שלא יטמא שלא יהא ריח רע בבית ולא משנה לו איפה יהיה כי הרי הן מדובר להוציאו ולהביאו לקבורה, וכן גם את המת עצמו הוא לא צריך, ועוד הוא גם לא היה רוצה בהוצאה זו והיה עדיף לו שלא היה מת כלל והיה חי,
ואכן אחד מגדולי ישראל התמיהה על הגדרה זו ושאל את הרב זילברשטיין ולא ידע

יישר כח!!
איפה ראית המעשה באחד ששאל הרב זילברשטיין?
(אגב, ראיתי באילת השחר וחידושי הגרי״ד מבוסטון ז״ל שהניחו בצ״ע).

אהרן תאומים כתב:כפי שכתבתי כמה פעמים שנראה שיש משמעות לפעם הראשונה בא מופיע בש"ס כל דבר ורש"י יפרשו בדרך כלל בפעם הראשונה ואח"כ לא יחזור אלא לצורך או כשיש שינוי

כבר הוכח שפירש"י לא נכתב כסדר המסכתות
האם פירש"י נכתב על סדר המסכתות

לא כתבתי שרש"י כתב את פירושו כסדר!!!!! כתבתי שרש"י בעת כתיבת פירושו ידע את סדר המסכתות והתייחס בהתאם, כמו גם כתיבת פירושו לתורה אין אף אחד יודע האם מחוייב שכתב את פירושו כסדר, או שהתיישב לכתוב את פירושו במשך שנתיים שלוש וניסה לכתוב לפי הפרשיות וכתב את פרשת בראשית במשך שלוש שבועות ואחר דילג לחיי שרה להיות באותו שבוע וכן על זה הדרך ובשנה השניה התחיל בשבוע של נח והמשיך לסירוגין את תולדות, ובכל זאת מאות מפרשי רש"י מתייחסים לסדר התורה בבואם להסביר מדוע הקדים או איחר מלפרש, ועם זה מאות הפעמים שהראתי בש"ס שרש"י בהחלט מתייחס לסדר הש"ס, ומקום זה בלבד יוכיח,
עוד הוכחתי שרוב הראיות מהסתירות ברש"י אינם באמת סתירות כי כל מקום פירש כמקומו והנכון לאותו מקום בדיוק נמרץ, וסמך לכך שגם באותה מסכת יש סתירות וגם בסמיכות ממש באותו פרק יש סתירות, והסברה נותנת שאת הפרק למד ופירש כסדרו

אהרן תאומים כתב: כתבתי שרש"י בעת כתיבת פירושו ידע את סדר המסכתות והתייחס בהתאם

זה עוד יותר רחוק, כי אין שום טעם לעשות כן. ולא מצינו מעולם מי שכתב כדבר הזה.

י. אברהם כתב:

אהרן תאומים כתב: כתבתי שרש"י בעת כתיבת פירושו ידע את סדר המסכתות והתייחס בהתאם

זה עוד יותר רחוק, כי אין שום טעם לעשות כן. ולא מצינו מעולם מי שכתב כדבר הזה.

כשע"ק
יפה עם ראיות מוכחות כאלו "לא מצינו" אני לא מתווכח כלל
ועוד "אין שום טעם לשות כן" כי זה סותר למר את כל התיאוריה? עיין בתוספות שמדברים מדע הוקדם נזיר וכו' ועוד רבים הם , דנו ודשו בסידור המשניות במסכת אבות למשל ועוד ועוד מקורות רבים

אדרבה ניתי ספר וניחזי
ודברי חכמים בנחת נשמעים

י. אברהם כתב:אדרבה ניתי ספר וניחזי
ודברי חכמים בנחת נשמעים

תדמודד קודם עם הנידון האחרון בוצר מוסק שמוכח כדברי או שיש לך הסבר מפולפל אחר והעיקר להוכיח שהש"ס לא מסודר ורש"י לא מסודר והכל במקרה

אהרן תאומים כתב:והעיקר להוכיח שהש"ס לא מסודר ורש"י לא מסודר והכל במקרה

לא מכובד להכניס מילים בפה של אחרים.

אדרבה ניתי ספר וניחזי אם עלה על דעת מי לומר כדברים האלו

י. אברהם כתב:

אהרן תאומים כתב:והעיקר להוכיח שהש"ס לא מסודר ורש"י לא מסודר והכל במקרה

לא מכובד להכניס מילים בפה של אחרים.

אדרבה ניתי ספר וניחזי אם עלה על דעת מי לומר כדברים האלו

אוקיי מסכים שכתבתי בסערה, ואמנם גם משפט כמו "אין טעם לעשות כן" לא בדיוק משדר תרבות דיון תורני
ניתי ספר ונחזי מה? שכותב שיש סדר ורש"י התייחס לסדר ? בעז"ה בתוך כמה שנים יהיה מודפס את הספר הזה ובינתיים תוכל להייחס למאות ההוכחת המפוזרים במדור להעמיק בפורטל הדף היומי בדיוק וחידוש ברש"י, הספר שמו יהיה אלף בית רש"י ואז יוכל מישהוא להביא את הספר כהוכחה בערך כמו הוכחה מספריו של אחרון בן זמנינו שהבאתם ראיה שרש"י לא כתב כסדר ועל זה גם אני מסכים שיתכן

לא יודע אם רש״י כתב כסדר אם לאו. אבל יתכן שבאותו מסכתא כן כתב כסדר ולפי״ז מיושב מדוע לא צריך לפרש בוצר משום שכבר פירש כן בתחילת המסכת.
ואגב חכ״א שליט״א הוסיף שרש״י לא ראה צורך לפרש כן משום שלשון בצירה מפורש בתורה ״ את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ״ עכ״ד.

שמואל דוד כתב:לא יודע אם רש״י כתב כסדר אם לאו. אבל יתכן שבאותו מסכתא כן כתב כסדר ולפי״ז מיושב מדוע לא צריך לפרש בוצר משום שכבר פירש כן בתחילת המסכת.
ואגב חכ״א שליט״א הוסיף שרש״י לא ראה צורך לפרש כן משום שלשון בצירה מפורש בתורה ״ את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ״ עכ״ד.

התשובה הזאת אינה נכונה שרש"י סמך על הפסוק א"כ למה רש"י פירש בדף טו ולא סמך על הפסוק?

יש ליישב שרוצה לכתוב הממשך ״הבוצר - ענבים לדורכן בגת דאילו הבוצר לצימוקין משקה היוצא מהם אין מכשירים דלא ניחא ליה״

יש עוד מקומות שלא פירש תיבת בוצר ולפי תירוץ הנ״ל מיושב.

מקבל את התירוץ אבל נא לבדוק את כל המקומות שכתוב מוסק ולא פירש כי סמך על פעם הראשון שפירש כנ"ל בוצר שמהפעם הראשונה שזה בדוק שהפעם הראשונה שכתוב בוצר רש"י מסבירו (אמנם מפני הצורך שכתב מר) אבל זו המציאות גם שזה הפעם הראשונה, ורש"י על הש"ס מבאר גם דברים שכתובים בתורה מפורש

עז:

רש"י ד"ה מכסיין - בזנב. והני מגליין - העזים אין להם אליה. מדוע פתח בזנב וסיים באליה?

עח.

רש״י ד״ה אמר אביי הכא בתלמיד - ״כגון שולי דנגרי״ שאומר לו רבו לך ופנה לי המקום

צ״ע מדוע לא פירש כפשוטו תלמיד הלומד תורה אצל רבו?

מדובר להוציא דברים שופכין וכדומה ואין נאה לרב ותלמיד הלומד תורה שישלח תלמידו לפנות שופכין וכד'
ועוד על פי הנאמר בפרקי אבות ד משנה י"ב
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ,
וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבָּךְ,
וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:
פירוש הרע"ב
יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך - שבן מצינו במשה שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים, (שמות יז) עשאו שוה לו:
וכבוד חברך כמורא רבך - דא"ל אהרן למשה בי אדוני, (במדבר יב) ואחיו גדול ממנו בשנים היה לג וקרי ליה אדוני:
ומורא רבך כמורא שמים - דכתיב (שם יא) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, כיון שמרדו בך כאילו מרדו בהקב"ה וחייבים כליה:

מי אמר שאמר לו להוציא שופכין?

שמואל דוד כתב:מי אמר שאמר לו להוציא שופכין?

ברגע שיש שאילה אם רק רבו מצניע וכל העולם לא מצניע דבר זה סימן שמדובר בדבר מאוס וכדומה, וזה גם דבר המפריע לאכול לסעודה וצריכים לפנותו

עט.רב אשי אמר. פלוגתייהו כשהוציאו לוה הוא ומה הוא צריך לו דקאמר ודאי לא לצור דמשום סתימת פי צלוחית לא משהי ליה שמא יבא ליד המלוה אלא משהי ליה להראותו לשאר בעלי חובות ולהתהלל שהוא פורע חובותיו:
לשון כעין זה מופיע במסכתינו בגמרא בדף לג ע"ב והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר, ורש"י משתמש בו שוב בדף ק"כ ע"א על הגמרא... שאני התם דאי אמר להו גמירנא אמרו ליה אימא לן הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל לא קשיא כאן בדברי תורה כאן במשא ומתן: מסביר רש"י אמרי ליה. שואלים אימא לן: ומשני הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש. מודה הוא על האמת שלא יגע בתורה: בדברי תורה. היו נאמנין ואין מתהללים על שקר:
ובסיס הדברים לשון מתהלל על דבר שקר או להוכיח אמן בעניני ממון מקורו בפסוק ב{משלי כה-יד} נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר מובא בגמרא בתענית ח' ע"ב וביבמות ע"ח ע"ב עי"ש

עט.

רש״י ד״ה הא איתמר עלה - לקמן בפרק רבי עקיבא מתרץ לה רב פפא הכי. קשה, מדוע לא פירש כן לעיל אצל ״הא איתמר עלה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה״ וצ״ע.

מאחר שהוזכר רבי רבי עקיבא ומאחר שיש שינוי בין דרך התירוץ שבראשון נאמר אמר רב נחמן לפי שאין אדם טורח וכו' ובשני נאמר הא דזריע והא דלא זריע לפי שאין וכו' ויכל לקצר כמו בראשון לפי שאין וכו' ע"כ רש"י מפנה למ"מ שכך הוא גם שם, והחילוק באמת בין שני המתרצים שהראשון רב נחמן אומר בשם רבה בר אבוה ויתכן שרבה בר אבוה לא אמר את זה כתירוץ בין הברייתא למשנה אלא כך הסביר את הברייתא ובא רב נחמן והביא הסבר זה לתרץ, ועוד הרי רבא שואל כאן את רב נחמן, בשני רב פפא אומר את האוקימתא מעצמו כדי לתרץ הסתירה מהמשנה לברייתא, ונחזור לראשית הדברים שהוזכר בגמרא את הברייתא של רבי עקיבא חכמים והפרק שמו רבי עקיבא וכידוע מספרים מעלת פרק זה שבו נכתב קבלת התורה, ומובא בגמרא במנחות (כט:): אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו: רבש"ע מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע הראהו לי! וכו'
וע"כ מפני החביבות שרב פפא מתרץ את דברי רבי עקיבא בפרק רבי עקיבא מזכיר רש"י את זה

יישר כח!
ויש להוסיף שהיה קשה לרש״י לשון ״הא דזריע והא דלא זריע״ דהול״ל ״הא דלא זריע והא דזריע״ ולכך פירש שהוא גמרא לקמן ושם שפיר הזכיר ״הא דזריע״ קודם ודו״ק.

שמואל דוד כתב:יישר כח!
ויש להוסיף שהיה קשה לרש״י לשון ״הא דזריע והא דלא זריע״ דהול״ל ״הא דלא זריע והא דזריע״ ולכך פירש שהוא גמרא לקמן ושם שפיר הזכיר ״הא דזריע״ קודם ודו״ק.

זה מה שהתכוונתי שכך הוא שם

קצרת יותר מדי ;)

שמואל דוד כתב:עג:

הקוצר הבוצר והגודר כו' עיין רש"י גודר בתמרים. מוסק בזיתים. אורה בתאנים.
ק"ק מדוע לא פירש "בוצר בענבים" וצ"ע.viewtopic.php?f=29&t=32182

ולמה לא פירש קוצר? מפני שפירושו ידוע ללומד, וכן הוא בבוצר.

עט: רש"י ד"ה ס''ת שבלה. אין מחתכין ממנה יריעה שפרשיות שמע והיה אם שמוע בתוכה לקובען במזוזה:
עיין בתוספות שעושה ה"ת שמדובר שהשמע בסוף העמוד ומצרף לו ומשלים וכותב והיה אם וכו' וכן להיפך , ושואלים על תוס דא"כ הוי שלא כסדרן,
והנה החתם סופר כתב ה"ת וכתב עליה דפח"ח כגון ביריעה עם הרבה שורות מאוד שהשמע בראש עמוד אחד והוהיה בראש עמוד שני וחותכם, והוא דבר רחוק מאוד כי הכמות היא של 6 עמודים של ס"ת של ימינו 42 שורות לעמוד, וגם אין מדויק הלשון ברש"י שכותב שחותך היריעה ששמע והיה אם שמוע בתוכה והיה צ"ל שחותך את שמע והיה אם שמוע מן היריעה, ול"נ לדייק בהסבר לשון רש"י
ס"ת שבלה [כולו או רובו] אין מחתכים ממנה [מתוך] יריעה [אחת] שפרשיות שמע והיה אם שמוע [כתובים] בתוכה [ בתוך אותה יריעה ] לקובען במזוזה [ במזוזת הפתח] וכגון שבלו ודהו ונטשטשו השורות שכתובים בינתיים כ 5-6 עמודים, וכמו דאיתא בגמרא במסכתינו דף קט"ו בעא מיניה רב הונא בר חלוב מרב נחמן ספר תורה שאין בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין אותה מפני הדליקה....מיתיבי ספר תורה שבלה אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין תיובתא וברש"י ללקט. שנשארת כאן תיבה ובמקום אחר תיבה ..... בתיבות. הא דקתני ללקט דמשמע מפוזרות לא ללקט אות ואות לבד אלא ללקט תיבה שלימה תיבה כאן ותיבה כאן עד פ''ה אותיות וכי פלגינין באותיות המפוזרות:
ומכאן שס"ת שבלה פירוש שמחוקים בו תיבות ואותיות וכו' ע"פ זה אפשר להסביר כדלעיל, ועוד אפשר ששני הפרשיות בראש או בסוף העמודים והגליון מלמעלה או למטה יצרפם אף במרחק 2 - 4 עמודים, וינקב חורים בגליון שלא יהיה ראוי לכתיבה וכך הגליון יצרפם למזוזה
צירפתי את החתם סופר, וכן קובץ pdf של צילום מס"ת של הרה"ק מאפטא באדיבות אוצה"ח שם יש סה"כ 3 עמודים בין שמע לוהיה והם כמדומני על יריעה אחת ובכל אופן בסה"כ 5 עמודים,

פא.

רש״י ד״ה אבל לא הפאייס - כמו שקל פיסת רגב (סנהדרין דף סד) כו׳. ק״ק מדוע לא ציין להגמרא לעיל עג: דשדא פיסא לדיקלא וצ״ע.

פא:

רש״י ד״ה לא מיבעיא בחול - שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס ״משום כשפים״ שהרי יכול לקנח בצרור
ובד״ה קמ"ל - דלא אי ״משום סכנה״ אי ״משום כשפים״. יש לדקדק מדוע בד״ה לא מיבעיא השמיט משום סכנה.

עיין חתם סופר ועוד

שמואל דוד כתב:פא.

רש״י ד״ה אבל לא הפאייס - כמו שקל פיסת רגב (סנהדרין דף סד) כו׳. ק״ק מדוע לא ציין להגמרא לעיל עג: דשדא פיסא לדיקלא וצ״ע.

כשרש"י אומר כמו זה הרבה פעמים לדמיון מוחלט, ואפשר שבשדא לדיקלא (בדף עג) יתכן שזה רגב יותר קשה ואינו נפרך בזריקתו או במישמושו כי המטרה להשיר את תמרים, וצריך להיות בחוזק, ובכל אופן יותר נראה שמפני הדמיון שמדובר כאן בקינוח שהוא שימוש בזוי לרגב, וכן שם שמדובר שזרק הרגב על עבודה זרה כמרקוליס בשביל לבזות, והסוגיא שם מדברת גם בבעל פעור, ובזה רש"י מקדים לנלמד בדף הבא ריש פרק רבי עקיבא, טומאת עבודה זרה,
ובכל זאת רש"י לא ציין כאן מ"מ מדויק אלא כתב את הלשון שקל פיסת רגב שזה בחציו דומה ללשון הגמרא שם שקל פיסא , ומצד שני זה אכן דומה ללשון רש"י בדף ע"ג דשדא פיסא לדיקלא. זרק פיסת רגבים לדקל:

יישר כח! יפה כתבת!
שוב ראיתי ביעב״ץ שהרגיש בזה. ועיין בספר ברכות שמים שכתב שבסנהדרין מפורש מה זה פיסא משא״כ לעיל עג:

זה לשון הגמרא בסנהדרין סד.הכא שקל פיסא שדא ביה אינני יודע מה זה יותר מפורש משבת עג:האי מאן דשדא פיסא לדיקלא

פה.

אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים כו'

יל"ע מדוע נקט אלו מינים דוקא. ומדוע בסדר זה. ומדוע זית בלשון יחיד וגפנים ותאנים בלשון רבים. ועיין רש"י שהשמיט גפנים ונקט זית בלשון רבים ותאנים בלשון יחיד. ועיין רש"י בראשית פרק לו - פסוק כ "יושבי הארץ" - שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם ורבותינו דרשו (שבת פה) שהיו בקיאין בישובה של ארץ מלא קנה זה לזיתים מלא קנה זה לגפנים שהיו טועמין העפר ויודעין אי זו נטיעה ראויה לה עכ"ל.

פה. רש"י ד"ה וחוי - למה נקרא חוי. צע"ק מדוע לא כ"כ לעיל אצל חורי.

שמואל דוד כתב:פה.

אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים כו'

יל"ע מדוע נקט אלו מינים דוקא. ומדוע בסדר זה. ומדוע זית בלשון יחיד וגפנים ותאנים בלשון רבים. ועיין רש"י שהשמיט גפנים ונקט זית בלשון רבים ותאנים בלשון יחיד. ועיין רש"י בראשית פרק לו - פסוק כ "יושבי הארץ" - שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם ורבותינו דרשו (שבת פה) שהיו בקיאין בישובה של ארץ מלא קנה זה לזיתים מלא קנה זה לגפנים שהיו טועמין העפר ויודעין אי זו נטיעה ראויה לה עכ"ל.

חכם אחד כתב לי וז״ל לגבי מקצת הקושיות אולי י״ל שנקט בסדר הזה כפי אשר מסודרים הם בשבח הארץ כי זית ראשון לארץ וגפן שלישי לו ותאנה רביעי לו (ובכן הם שלשה הראשונים במיני פירות חוץ מתמרים שהוזכרו בשם ״דבש״ ולא בשם הפרי), והא שנקט זית לשון יחיד יש בראשונים כי אילן הזית קרוי גם כן זית (ואף דלכאו׳ ה״נ גפן דתנן המבריך את הגפן וכן תאנה דכתי׳ התאנה חנטה פגיה וצ״ע).

שמואל דוד כתב:פה. רש"י ד"ה וחוי - למה נקרא חוי. צע"ק מדוע לא כ"כ לעיל אצל חורי.

חכ״א שליט״א כתב לי וז״ל ומה שלא פירש״י אצל חורי נראה משום שהגמרא כבר הביאה את הפסוק שמזכיר שמם אלה בני שעיר החורי לכן ידענו דמשתעי בהו (ולא זכיתי להבין את זה אלא מאחר שבטפשותא דלבאי כשלמדתי הגמרא וראיתי תיבת ״וחוי״ לא הייתי יודע במה קאי עד שפירש לי רש״י)

שמואל דוד כתב:פה. רש"י ד"ה וחוי - למה נקרא חוי. צע"ק מדוע לא כ"כ לעיל אצל חורי.

עיין כאן לענין למה נקרא ולא נקראו
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20261