פורום אוצר החכמה

ייש"כ גדול על העלאת דבריך שהם נפלאים ויקרים עד למאוד.
הבנה נכונה!!!
מאוד נהניתי מהמהלך הישר שלך. א שיינע הסבר. [כולל הדבר אגדה שהוספת בסוף].

מד :
רב חסדא. כהן הוה כדאמרינן בגיטין בהניזקין שמונים זוגים אחים כהנים נשואין שמונים זוגות אחיות כהנות:

גמרא זו היא בברכות דף מד ע"א כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע''ג דאינהי הוו כהנתא אינהו לא הוו כהני

במסכת שבת דף י ע"ב ברש"י רב חסדא. כהן הוה כדאמרינן גבי עיר אחת היתה בא''י ובה שמונים זוגות אחים כהנים הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא:

ביעב"ץ הגיה בברכות וכן במסורת השס כתב שצ"ל בברכות,
ונראה לי שצ"ל כאן במקום בגיטין בהנזקין - בכיצד מברכין, והם אותיות מתחלפות כ ב-ג ט ב- צ נ ב-ד וכו', ואכן כאן רש"י השמיט את ההמשך משני סיבות, כידוע רבא נישא לבתו של רב חסדרא לאחר פטירת בעלה רמי בר חמא, ועוד אפשר לומר ע"פ הילקוט שמעוני שרבא היה כהן וממילא החלק הראשון בגמרא על כהן שנשא כהנת קשור יותר בענינו, במסכת שבת לא מדובר שם על רבא , אלא על רב חסדא בלבד וע"כ רש"י לא הביא את המקור כי ציטט את כל דברי הגמרא כמעט, משא"כ שמשמיט וע"כ ציין מקום,
עוד רואים כשרש"י מציין מקום מדויק ולא שם המסכת רצונו לרמוז לתוספת נופך שתמצא שם בגמרא באותו פרק בסמיכות לענין המדובר, ושם מצאנו (מד:)אמר רב חסדא אפילו גדיא בר זוזא ולא אמרן אלא דלית ביה רבעא אבל אית ביה רבעא לית לן בה כל נפש משיב נפש אמר רב פפא אפילו גילדני דבי גילי כל הקרוב לנפש משיב את הנפש אמר רב אחא בר יעקב עונקא א''ל רבא לשמעיה כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך כרוב למזון ותרדין לרפואה כרוב למזון אין ולרפואה לא והא תניא ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין דבש וקיבה והרת ויותרת הכבד אלא אימא כרוב אף למזון אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו איני והא אמר ליה רבא לשמעיה כי חזית לפתא בשוקא לא תימא לי במאי כרכת ריפתא אמר אביי מבלי בשר ורבא אמר מבלי יין איתמר רב אמר מבלי בשר ושמואל אמר מבלי עצים ורבי יוחנן אמר מבלי יין א''ל רבא לרב פפא סודני אנן תברינן לה בבשרא וחמרא אתון דלא נפיש לכו חמרא במאי תבריתו לה א''ל בציבי כי הא דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה תברא לה בתמנן אופי פרסייתא , וברש"י בר זוזא. כלומר שמן וטוב ששוה זוז: דלית ביה רבעא. שלא גדל עד רביעית שלו כגון טלה רביעית של איל גדי כדי רביעית של שעיר גדול וכן כל דבר: גילדני דבי גילי. דגים קטנים מאד ומצויין בין הקנים באגם ואין דרכן לגדל יותר אבל דג קטן ממין דג גדול ולא גדל רובע זה הוא קטן מקטין: עונקא. צואר מקום בית השחיטה וסמוך ללב ולמעים: לבי ברוך. למקום שברכו שם על השחיטה: ומי סיסין. תבשיל של פוליאו''ל: והרת. ולדיר''א שהולד נוצר בו: יותרת הכבד. טרפשא דכבדא שקורין אייבר''ש: מבלי בשר. היא קשה אבל כשמבשלה עם בשר שמן מתיש כחה: מבלי יין. כשאין שותה אחריה יין: מבלי עצים. שאינו שולקה הרבה: סודני. בעל שכר תמרים ור' פפא מוכר שכר היה כדאמר באיזהו נשך (ד' סה.) טרשא דרב פפא שכראי לא פסיד ואמר רב פפא אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי (פסחים קיג.) והוא נקרא סודני כדאמרינן תמרי בחלוזך לבי סודנא רהוט: דלא נפיש לכו חמרא. ששותי שכר אתם: במאי תבריתו לה. לכחו של לפת: אופי פרסייתא. בקעיות של עצים גדולות היתה שורפת תחת קדרת הלפת:
(ועיין בכתובות פה ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא וכו')

מג:

יונה
עוף או שם חכם?

עיין גליון הגמרא ועיין מהרש״ל בחכמת שלמה.

ולפי קוצר דעתי לא ראיתי ברש״י שום רמז לזה (ואולי הא גופא ראיה)

שמואל דוד כתב:עיין מהרש״ל בחכמת שלמה.

שכתב וז"ל: וכן יֵראה מפירוש רש"י למי שמעיין ומדייק בפירושו.

''ר' חנניה חלש על לגביה ר"נ וכל גדולי הדור אייתו לקמיה ריאה שנשפכה כקיתון...''
הלשון חלש בש"ס הוא חולי גדול ובמקומות מסוימים מצינו אותו כלשון של קרוב למיתה, ומה בעצם הענין להשמיע לנו שזה היה אז?
ובפשטות ללמד שגם חולה ובעל יסורין לא פטורים מת"ת, ורבותינו עסקו בה אף בחוליים.
ואולי היה אפשר לומר הצעה מענינת; על דרך דרושית קצת,
ידוע המעשה על כמה צדיקים שבא לפניהם חולי גדול, ועסקו בסוגיא של אותו חולי בטריפות בהלכה וחדשו חידוש להכשיר מקרה כזה, ואז האדם שהיה לו חולי זה גם הוא הבריא, ואולי גם הוא היה חולה בחולי הריאה שנשפכה כקיתון והכשירו בסוגיא ועל ידי זה הדר בריא.

עוד אפשר לומר הצעה מענינת, שאולי יש כן אמירה כלפי מעלה שצריכים את ר' חנניה, ובכל גדולי הדור נזקקים לו ואפילו בחוליו ואם כן צריכים לו רבים כל כך.

''חדא ומתחזי כתרתי מיתינן סילווא ובזעינן ליה''
רש"י: בזעינן ליה 'מאחת מצדיה'

לא הבנתי, לכאורה זה שכבה אחת משני צדדין ומה שייך מאחת מצידיה, וכי בא לומר שלא משנה מאיזה כיוון מגיע? למה שיהיה חילוק?

שייף נפיק כתב:''ר' חנניה חלש על לגביה ר"נ וכל גדולי הדור אייתו לקמיה ריאה שנשפכה כקיתון...''
הלשון חלש בש"ס הוא חולי גדול ובמקומות מסוימים מצינו אותו כלשון של קרוב למיתה, ומה בעצם הענין להשמיע לנו שזה היה אז?
ובפשטות ללמד שגם חולה ובעל יסורין לא פטורים מת"ת, ורבותינו עסקו בה אף בחוליים.
ואולי היה אפשר לומר הצעה מענינת; על דרך דרושית קצת,
ידוע המעשה על כמה צדיקים שבא לפניהם חולי גדול, ועסקו בסוגיא של אותו חולי בטריפות בהלכה וחדשו חידוש להכשיר מקרה כזה, ואז האדם שהיה לו חולי זה גם הוא הבריא, ואולי גם הוא היה חולה בחולי הריאה שנשפכה כקיתון והכשירו בסוגיא ועל ידי זה הדר בריא.

עוד אפשר לומר הצעה מענינת, שאולי יש כן אמירה כלפי מעלה שצריכים את ר' חנניה, ובכל גדולי הדור נזקקים לו ואפילו בחוליו ואם כן צריכים לו רבים כל כך.

אף אני חשבתי כך, ויש עוד בגמרא כעין זה

קה:

כל מלחא מאי? וכתב רש"י וז"ל: "כל מלחא - מדד מלח, כמו וימודו בעומר תרגום וכלו בעומרא".
כלומר הסביר לנו רש"י ש'כל' פירושו מדידה והביא ראיה מהתרגום.
מדוע לא הביא רש"י ראיה מהפסוק מישעיהו פרק מ' "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם".
ששם ביאורו מדידה כמבואר שם במפרשים.

חיימקה כתב:קה:

כל מלחא מאי? וכתב רש"י וז"ל: "כל מלחא - מדד מלח, כמו וימודו בעומר תרגום וכלו בעומרא".
כלומר הסביר לנו רש"י ש'כל' פירושו מדידה והביא ראיה מהתרגום.
מדוע לא הביא רש"י ראיה מהפסוק מישעיהו פרק מ' "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם".
ששם ביאורו מדידה כמבואר שם במפרשים.

[בחידושי הרא"ה אכן הביא מהפסוק בישעיה]

אכן רש"י דייק להביא את לשון התרגום דווקא כי "כל מלחא" הוא לשון הגמרא בארמית "מלחא" הוא בודאי ארמית ומה ענין להביא לשון תנ"ך, מה גם שהלשון "כל" שם בישעיה אף שרש"י מסבירו ג"כ מדד, המלבים מסביר "וכל", הכיל כלכל, וכן הוא בלשוננו "כלכלה" לחשבונאות,
עוד מדרכו של רש"י להביא פסוק השייך בעוד אופנים לענין והא ענין נטילת מים אחרונים באכילת לחם\עומר\מן, וכן בעמוד א' מוזכר בגמרא הפסוק הבשר בין שיניהם, מאכילת הבשר במדבר מזכיר רש"י מאכילת המן
אגב ראיתי בדף שהבאת עוד שאילה על דקדוק הבאת פסוק ברש"י גבי בשש, ואני מצרף את מה שכתבתי בענין זה
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=18568

מח.

צמחין

פירש״י צמחין מלנ״ץ וכו׳

ובסוף הדף פירש״י צמחין מנל״ץ.

ויש להעיר, חדא מדוע פירש כן פעמיים. ועוד מדוע שינה בלשונו.

בעוז והדר שניהם מנל"ץ

הגיהו כן?

לא כך הוא ברש"י

יישר כח.
עיינתי בכת״י של רש״י והוא כלפנינו וצ״ע על עוז והדר.

בשיחת חולין הביא מאוצר לעזי רש"י לגרוס מלנ"ץ

שברי לוחות כתב:בשיחת חולין הביא מאוצר לעזי רש"י לגרוס מלנ"ץ

אפשר לשלוח?

מז' עמ' א'
ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא.
רש"י. תרתי בועי דסמיכי אהדדי. קים ליה לרבא דאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו:
לשם מה כתב רש"י "קים ליה לרבא"? יכל רש"י לפרש מיד, שאינן סמוכות אלא מחמת נקב וכו? ולכאורה י"ל, שרש"י לא הבין איך על פי המציאות שתי בועות מעידות על נקב. מהיכי תיתי שבועה אחת אינה מעידה, ושתים יעידו. על כן כתב, קים ליה לרבא. זו סברת רבא לאסור.
ובשפה חופשית " על תבוא אלי בטענות, זה רבא אמר ולא אני"

שמואל דוד כתב:כט.

הא לא קשיא איידי דסליק מבהמה כו׳

עיין רש״י שבועות כג: ד״ה הא לא קשיא - כלומר אם קושיא אחרת אין כאן זו יש לה תירוץ. וכן כל דוכתא דאיכא הא לא קשיא יש קושיא גדולה מזו.

צ״ע בזה.

כאן הכוונה מסתמא שהקושיא על רישא דמתניתין כן קשה [ליתני מולק]

טור תלגא כתב:בעוז והדר שניהם מנל"ץ

במהדורה המנוקדת, בשני המקומות:

צְמָחִין. מַלַנְ"ץ:

אז מה?

בבבא קמא פג פירש רש"י מלנ"ט , וכן בעבודה זרה כ"ט מלנ"ט ובסנהדרין קא מלנ"ץ, וכנראה הכל אחד ט וצ מתחלפים כידוע הרבה וג"כ הגיר' הנכונה היא מלנץ,
והסיבה שחזר פעמיים, מפני שלא נטעה לומר שצמחין נקראין כך מלשון צמח צמיחה וכדומה רק מפני צורתן והכוונה רק לאבעבועות שכך הם נראים לעינים כצמחין (כמו שמפרש רש"י במכת שחין שאבעבועות צומחות), אבל באמת גם שזה נקרא צמחין ע"ש הצמיחה, בין האנשים כשאומרין צמחין מתכוונים על המוגלה \ המלנ"ץ המלנ"ט שהם מלאים בו וע"כ רש"י כותב בפעם השניה צמחין "היינו" מוגלה, ובכך יובן ההמשך של הגמרא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה וכו', וממשיך שבריאה לא משנה במה זה מלא במים או במוגלה וא"כ חזרנו לדבר שנקרא צמחין ע"ש הצמיחה ובד"כ זה מלא במוגלה

יישר כח

לה.
שאין לך עושה רביעי בקודש אלא קודש מקודש בלבד. קשה לי ממתניתין ריש כלים 'שלישי שבכולן פוסל את הקודש' והוכיחו מזה התוס' פסחים יד: שגם שלישי של תרומה עושה רביעי בקודש.
אשמח לתגובות חו"ר הפורום שיחיו.

חולין נג.
בשיטה מקובצת מביא בשם הרא"ש שר"ת היה לו עוף ציד שחיפה צפרניה בכסף כשרצה לאכול מצידו. וכן מביא מר' פרץ שמהר"י נורוויץ עשה כן.

באתר אוקימתא יש מאמר (באנגלית) מעניין בזה ועל פירושו של ר"ת במתנת יעקב לעשו ויקח מן הבא בידו מנחה, דמן הבא בידו היינו עוף הצד.
ואיתא כאן נמי בקצרה https://jewishaction.com/religion/the-o ... h-hawking/

אביר הרועים! כתב:קשה לי ממתניתין דפ"ב דטהרות 'שלישי שבכולן פוסל את הקודש' והוכיחו מזה התוס' פסחים יד: שגם שלישי של תרומה עושה רביעי בקודש.

וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמַסְּקִינַן תַּנָּאֵי הִיא. (תוס' סוף ד"ה האוכל)

ביקורת תהיה כתב:

אביר הרועים! כתב:קשה לי ממתניתין דפ"ב דטהרות 'שלישי שבכולן פוסל את הקודש' והוכיחו מזה התוס' פסחים יד: שגם שלישי של תרומה עושה רביעי בקודש.

וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמַסְּקִינַן תַּנָּאֵי הִיא. (תוס' סוף ד"ה האוכל)

עיי"ש בפסחים שהקשו התוספות מהמשנה שם, ולא תירצו כדבריך.

התם תירצו התוס' מה שתירצו, אבל ארבי יצחק דהכא אין דרך אחרת לתרץ אלא כמו שמתרצים התוס' כאן: 'תנאי היא, ורבי יצחק דאמר כתנא קמא'.

נא.

ומאי שנא מכל נקובי דעלמא דאע״ג דליכא דם טריף מר כו׳

מי זה מר?

נד:

אמר רבי חנא פתוראה עילא מינאי הוה קאי ״בר נפחא״ ובעא מיני דינרא קורדינאה לשערי ביה טריפתא ובעי למיקם מקמיה ולא שבקני אמר לי שב בני שב אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעסוקין במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות עומדים מפניהם ושואלין בשלומן ואומרין להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם בשלום אמר ״רבי יוחנן״ מפניהם עומדין מפני תלמידי חכמים אין עומדין

יש לעיין מי זה בר נפחא. ועיין מסורת הש״ס (הגרי״ב ז״ל) שציין לרש״י בסנהדרין דבר נפחא היינו רבי יוחנן. ולפי זה נמצא שרבי יוחנן טעמא דידיה קאמר.

נז.

רש״י ד״ה צומת הגידין מקום שהגידין כו׳

יש להעיר מדוע לא פירש כן לעיל בד״ה בצומת גידין. וצ״ע.

שמואל דוד כתב:נז.

רש״י ד״ה צומת הגידין מקום שהגידין כו׳

יש להעיר מדוע לא פירש כן לעיל בד״ה בצומת גידין. וצ״ע.

מצינו כמה פעמים ברש"י שכשמוזכר ב' פעמים איזה ענין ב' פעמים בסמיכות מפרש בראשונה את הדבר בכללות, ובשני מפרש דקדוק הלשון,
וכאן אפשר למצוא נתינת טעם נוסף, שלאחר שהגמרא אומרת אמר ליה ברי נהרא נהרא ופשטיה אזל רבי אבא אשכחיה לרב ירמיה בר אבא דקא בדיק בצומת הגידין אמר ליה למה ליה למר כולי האי והא רב הונא אמר רב שמוטת ירך בעוף כשרה וכו' , ורש"י רמז בכך שמזכיר בסמיכות את הגמרא בפסחים דף מ
ת''ר אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות ר' יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי א''ר חסדא אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו נתבקעו ממש אמר רבה בעל נפש לא ילתות
וכפי שרש"י מזכיר זאת בתחילת מסכתינו בדף ו' ד"ה אם בעל נפש אתה. אם אדם כשר אתה כדאמר בפסחים (דף מ.) בעל נפש לא ילתות אדם כשר:
ואפשר שאף הוא בעל נפש היה והחמיר ,
ועוד דמיון בין הגמרות שמדברים מחילוקי מקומות בהקפדה על כשרות אוכלין ודרך אכילתן

יישר כח !

נט.

אליבא ריקנא

פירש״י קודם אכילה.

לב = בטן?

ועיין רש״י ד״ה תליא דליביה - כל עיקר חיבור לבו כו׳

עם כזאת כמת עצומה של כולסטרול וכן כמות הסוכרים המגבירה את הלחץ דם, מתפוצץ העורק הראשי של הלב ונעקר

ס:

רש״י ד״ה יעקב הקטן - מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז)
ד״ה דוד הקטן - מקרא הוא בשמואל (א יז)

וצ״ע מדוע שינה בלשונו ולא כתב מקרא הוא בעמוס ?

חולין סה.
אלא מעתה את כדר לעומר דפסק להו ספרא בתרי.

עי' קסת הסופר פרשת לך לך הערה י' בענין כדרלעמר בשתי תיבות, ולמה נקטה הגמ' פסוק ד' ולא פסוק א'.

שמואל דוד כתב:ס:

רש״י ד״ה יעקב הקטן - מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז)
ד״ה דוד הקטן - מקרא הוא בשמואל (א יז)

וצ״ע מדוע שינה בלשונו ולא כתב מקרא הוא בעמוס ?

אכן שאלה נאה לשואל שמואל דוד
פסוק מי יקום יעקב וכו' רש"י לא הביא מקורו רק ציטט את הפסוק כי הוא פסוק מוכר לכל מן הסליחות ליום חמישי ונכפל בנעילה (וכן לשון זה מופיע שם בעמוס פעמיים) ועוד נדרש בענין אחר במסכת מכות כד ע"א, והן בסליחות והן בגמרא הכוונה לעם ישראל שנקראים יעקב הקטן ולא רק יעקב אבינו והוא תוספת נופך לכאן על הירח שהוא קטן ועם ישראל הנקראים יעקב הקטן מונים לו, ובזה יובן קצת מדוע רש"י לא הביא הפסוק מן התורה יעקב בנה הקטן.
דוד הקטן רש"י לא הביא את הפסוק אלא את מקומו, וע"י זה עצמו נדרשנו לדייק וכך הבננו את הפסוק הקודם,
ועוד לאחר שהגמרא הפסיקה בין יעקב לדוד בשמואל הקטן שהכוונה לכאורה לתנא שמואל (פרקי אבות), כתב רש"י שדוד הקטן הוא מן "המקרא"
ולפי זה ירמוז לבאר את הסיבה לסדר בגמרא ע"ד שהוסבר יעקב שהוא ראשון הן מפני שזה מן התורה והן מפני שהוא על עם ישראל המתקשרים לקידוש לבנה, לכך ממשיך בשמואל הקטן (שמואל התנא, ויתכן גם שעלה בלשונם קודם שמואל גם בעקבות שמואל האמורא הנקרא שמואל ירחינאה על שהיה בקי באורחות השמים) וכפי דאיתא (סנהדרין יא) אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. מעשה ברבן גמליאל שאמר: הַשכימו לי שבעה (חכמים) לעלייה! הִשכים ומצא שמונה. אמר: מי הוא שעלה שלא ברשות - יירד! עמד שמואל הקטן ואמר: אני הוא שעליתי שלא ברשות, ולא לעבר השנה עליתי, אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי. אמר לו: שֵב בני, שב, ראויות כל השנים כולן להתעבר על ידך, אלא אמרו חכמים: אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה. וכן איתא בירושלמי שני סיבות למה נקרא קטן "לפי שהיה מקטין עצמו" ונוהג בענווה, ו"לפי שמעט (בלבד) היה קטן משמואל הרמתי (השם רמתי מורה על היותו רם להיפך מקטן, בשם הרמ"מ מלובאוויטש זצ"ל), והוא שמואל הנביא ולכן הובא אח"כ דוד הקטן וכמו שכתב רש"י מקרא הוא "בשמואל" (בפרקים אלו בשמואל א כפי שמציין הרלב"ג רואים איך משמואל הנולד מחנה הבזויה וכו' מגיע לדרגת רואה ונביא ומקטנותו בעוד נער וכו', כמו כן רואים מה שאומר לשאול הלא אם קטן אתה בעיניך וכו', וכל התהליך עד שמגיעים לדוד, ואפשר שלכן רש"י מציין מקרא הוא בשמואל שהרי פשטות הפסוק היא המציאות המדברת על דוד הקטן מול אחיו הגדולים, אבל כשדבר זה נאמר ע"י שמואל הנביא יש בזה הבנה נוספת) , ומלכות בית דוד ג"כ נמשלה ללבנה וכן מזכירים בברכת הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים, ואומרים ובקשו את אלקיהם ואת דוד מלכם וכו', וכן כותב רש"י בראש השנה דף כ"ה ע"א דוד מלך ישראל. נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם:.

"רבי לוי בשם רבי יוסי בר' אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, א"ר נחמן והוא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה החמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק בעולם הבא, יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה מה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הה"ד (ישעיה מ') קומי אורי כי בא אורך, כי הנה החושך יכסה ארץ וכו'" (שמו"ר פרשה ו' אות ג').

"ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשלה ללבנה ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה', ולכן עושין שמחות ורוקדין בקידוש החדש דוגמת שמחת נישואין" (רמ"א תכ"ו ב').

ע"ע בראשית חכמה שער ענווה

סא:

רש״י ד״ה א״כ דמעזניה כו׳

צ״ע מדוע השמיט פרס?

לראות אך טוב
סג, ב
דא"ר אבהו ראה זו איה ולמה נקרא שמה ראה שרואה ביותר וכן הוא אומר {איוב כח-ז} נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל.
יתכן ללמוד מכאן לימוד מוסרי נוקב, שיש ליצור כח ראייה כה מופלא, לראות מקצה העולם לקצהו, ומשתמש עם כח זה – לראות נבלות בארץ ישראל. – לקחת את כח הראיה העצום הזה, ולהשתמש עמו לראות דברים שפלים ופחותים.
מעלה יתירה היא, כאשר האדם לוקח את כח הראייה בו ניחון ורואה עמו דברים טובים, ואת מעלותיהם של סובביו, אז יאה ויפה לו כח הראייה.