פורום אוצר החכמה

הלאו של 'לא תותירו ממנו עד בקר' הוא אזהרה שלא להניח מבשר הפסח כדי לאכלו למחר; וממילא החלקים שאין נהוג לאכלם אינם בכלל האיסור, שהרי אין מותירים אותם לצורך אכילה.

שייף נפיק כתב:צא, א
''דתניא שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור''
ושאל החברותא שלי שיחי' היאך נדחה איסור דאורייתא להותיר מן הפסח, ודוחק לומר שמיירי רק באין בו כזית. ואולי צ"ל דכיון שנהגו בו שלא לאוכלו הו"ל כגידין ועצמות. וצ"ע.

עיין מהרש״א על אתר. וע״ע במנחת חינוך מצוה ח.

צב.

כי שרית עם אלהים ועם אנשים כו׳ ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל כו׳

פירש״י שרית עם אלהים נשיא שבארץ ישראל כו׳ ועם אנשים ראש הגולה.

וקשה מדוע הקדים הגמרא ראש גולה שבבבל לנשיא שבא״י וצ״ע.

צב.

רש״י ד״ה אלו ג׳ שרי גוים - מלאכים

מה השייכות בין גוים למלאכים?

ועיין רש״ש ותורה תמימה בפרשת וישב.

שמואל דוד כתב:מדוע הקדים הגמרא ראש גולה שבבבל לנשיא שבא״י?

לפי שיעקב אבינו הקדים ראשי הגלויות לנשיאי ארץ ישראל.

ביקורת תהיה כתב:

שמואל דוד כתב:מדוע הקדים הגמרא ראש גולה שבבבל לנשיא שבא״י?

לפי שיעקב אבינו הקדים ראשי הגלויות לנשיאי ארץ ישראל.

יישר כח. וע״ע במהרש״א סנהדרין ה. מש״כ בזה.

צב.

רש״י ד״ה הגיע זמנן - לצאת מכאן ולפרות ולרבות.

לכאורה תמוה טובא, הרי בגמרא מבואר שהגיע זמן לפרות ולרבות היינו ״ובני ישראל פרו״ כו׳ והרי זה היה בתחילת השעבוד. וצ״ע.

צב.

רש״י ד״ה כאן - בבבל

לכאורה צ״ע מדוע לא פירש כן בתחילת העמוד.

(באמת בכת״י ליתא לדיבור זה כלל)

שמואל דוד כתב:צב.

רש״י ד״ה אלו ג׳ שרי גוים - מלאכים

מה השייכות בין גוים למלאכים?

ועיין רש״ש ותורה תמימה בפרשת וישב.

לא עיינתי במקורות שהבאת, אבל נראה לי שהכוונה מלאכים = שליחים, שהם שליחי עם ישראל

שמואל דוד כתב:צב.

רש״י ד״ה כאן - בבבל

לכאורה צ״ע מדוע לא פירש כן בתחילת העמוד.

(באמת בכת״י ליתא לדיבור זה כלל)

פירש כן מפני ההמשך שורובייהו. דצדיקי דארץ ישראל: נמצאים תחת היציע בבית המדרש, ולכן שלא תטעה כשאמרו "כאן" הכוונה לבית המדרש עצמו שלמדו בו עכשיו.

שמואל דוד כתב:צב. רש״י ד״ה הגיע זמנן - לצאת מכאן ולפרות ולרבות. לכאורה תמוה טובא, הרי בגמרא מבואר שהגיע זמן לפרות ולרבות היינו ״ובני ישראל פרו״ כו׳ והרי זה היה בתחילת השעבוד. וצ״ע.

הגמרא דורשת שתיים על עלתה נצה-פריה ורביה וגאולה, ושניהם "הגיע זמנם" , רש"י למד שלא יתכן שהם בזמנים שונים אלא שניהם יהיו באותו מועד שהוא יציאת מצרים, כי הרי הפסוק מתחיל "גפן ממצרים תסיע" , והפסוק שמביאה הגמרא ובני ישראל פרו וישרצו עולה גם על זמן זה באופן כללי

יישר כח גדול. ועדיין צ״ע. ועיין ספר לב אריה ובספר באר יצחק (בנוגע הגיע זמן לצאת מכאן ולפרות ולרבות)

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:צב. רש״י ד״ה כאן - בבבל לכאורה צ״ע מדוע לא פירש כן בתחילת העמוד. (באמת בכת״י ליתא לדיבור זה כלל)

פירש כן מפני ההמשך שורובייהו. דצדיקי דארץ ישראל: נמצאים תחת היציע בבית המדרש, ולכן שלא תטעה כשאמרו "כאן" הכוונה לבית המדרש עצמו שלמדו בו עכשיו.

פשוט שכוונת הגמרא ב״כאן״ הוא בבל, ולכאורה אין צד שהכוונה לבית המדרש.

צב.

רש״י ד״ה בימי פרעה נכה - שהחריבה נבוכד נצר דכתיב לבא נבוכד נצר מלך בבל וגו'

והעיר חכ״א שליט״א שהרי בפסוק בירמיה כתיב ״לבוא נבוכדראצר״ ומדוע העתיק רש״י לבא נבוכד נצר. (א) חסר ו׳ (ב) נבוכד נצר ב׳ תיבות (ג) בנו״ן ולא ברי״ש. ע״כ.

והנה בכת״י הגירסא ״נבוכדנצר״. וע״ע ברש״י סוטה ט. ״לבא נבוכדנצר״ ועיין ירמיה מו ״לבוא נבוכדראצר״ וע״ש ברש״י ד״ה לבא נבוכדראצר וצ״ע בכל זה.

שמואל דוד כתב:

אהרן תאומים כתב:

שמואל דוד כתב:צב.
רש״י ד״ה כאן - בבבל לכאורה צ״ע מדוע לא פירש כן בתחילת העמוד. (באמת בכת״י ליתא לדיבור זה כלל)

פירש כן מפני ההמשך שורובייהו. דצדיקי דארץ ישראל: נמצאים תחת היציע בבית המדרש, ולכן שלא תטעה כשאמרו "כאן" הכוונה לבית המדרש עצמו שלמדו בו עכשיו.

פשוט שכוונת הגמרא ב״כאן״ הוא בבל, ולכאורה אין צד שהכוונה לבית המדרש.

ברור אבל יכולנו לפרש כאן בבית המדרש בבבל, ובארץ ישראל רובם ביציע של בית המדרש, וזה מפני שהמשך הגמרא כך נאמר, וע"כ הקדים רש"י בדבר שהוא לכאורה פשוט ש"כאן" הכוונה בבבל ומפני שמדגיש רש"י את הדבר הפשוט הזה, נשמע גם שכאן הוא בבל הכוונה ולא רק בבית המדרש, ועוד ר"ל שכאן הכוונה "בבל" ולא כאן = חוץ לארץ באופן כללי
החידוש של רש"י שרוביהו זה על צדיקי א"י אפשר שאביי אומר זאת הוא חבירו של רב זירא שהוא תלמידם של רב אמי ורב אסי תלמידיו של רב יוחנן שאומר את המימרא בשם רבו רבי שמעון בן יהוצדק, על רב אמי ורב אסי נאמר ברכות ח ע"א ל' ע"ב שהיה להם 13 בתי כנסת והתפללו בין העמודים שם גם למדו עליהם נאמר שהיו מחשובי ארץ ישראל יצאו בשליחות רבי יהודה נשיאה וכו' , וא"כ יוסברו דברי רש"י

שמואל דוד כתב:איך נדחה איסור דאורייתא להותיר מן הפסח?
עיין מהרש״א על אתר. וע״ע במנחת חינוך מצוה ח.

וקשה לי על דבריהם, והלוא שמנו של גיד אינו אסור מתקנת חכמים, שנֹאמר בזה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, אלא שישראל קדושים נהגו בו איסור, ומשום מנהגא הוא דמשייר ליה, כדפירש רש"י.
אך לדידי ניחא, שכל שאין מותיר אותו על מנת לאכלו למחר אינו בכלל בל תותיר ממנו.

עיין במנ״ח שציינתי לעיל.

אינו מתייחס כלל לקושי שהעליתי.

צדקת. עיין העמק שאלה שאילתא כד - ו שכן מתייחס לדבריך.

במטותא! למען זיכוי הרבים העתק דבריו ונדעם.

ביקורת תהיה כתב:במטותא! למען זיכוי הרבים העתק דבריו ונדעם.

בא״ד ...
וז"ל הרמב"ם פ"ח מה' מ"א ה"ב האוכל מגה"נ הפנימי ממקום שעל הכף לוקה. ואם אוכל מחלבו או משאר הגיד הפנימי או מכל החיצון מכין אותו מכת מרדות. עכ"ל. למדנו מדבריו תרתי. חדא שלא הזכיר קנוקנות כלל. והוא כדעת בה"ג ורי"ף. ולמדנו עוד דחולק על הרשב"א ור"ן שכתבו דשומנו אינו אסור מדרבנן אלא מנהג בעלמא. והוא ז"ל כתב דחלבו ושאר הגיד כו' מכין אותו מ"מ. ופי' דאסור מדרבנן ממש. אלא שהנ"מ בין שמנו לשאר הגיד. דשאר הגיד נמנו וגזרו עליו עד שלא נהגו איסור. ושמנו להיפך מאחר שנהגו בו איסור. אסרו ג"כ מדרבנן וכמו מנהג דשני יו"ט ש"ג שעשו אותו מנהג אסור מדרבנן ומנדין עליו משא"כ בשאר מנהג כמש"כ סי' ס"ו בדרשה דפורים לדעת הרמב"ם. ע״כ.

ועי' לקמן צב: וישראל קדושים נהגו בו איסור כו׳ ואסור מדרבנן. ועיין הערות לרבי אלישיב שם.
וע"ע כתב סופר צא.

צב:

ואחת שמכבדין את התורה

עיין אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן נח

צב. צב:

קנוקנות.
עיין רש״י צב. ד״ה קנוקנות ודף צב: ד״ה קנוקנות

מעניין שהקנוקנות של גפן לא חזי למידי והעיקר הוא העץ ואצל גיד הנשה הקנוקנות נותנים טעם ואסורים והגיד עצמו עץ בעלמא הוא.
וע״ע שאילתות כד ובהעמק שאלה אות ה-ו

צג:

אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שריין בלא קליפה מכאן ואילך אי אזרען אסורין ואי לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שורייקי סומקי אסירן לית בהו שורייקי סומקי שריין

מלשון הגמרא משמע שע״י השורייקי ידעינן שיש זרע וממילא ידעינן שיש דם. אולם מלשון הרמב״ם פרק ז מאכלות אסורות הלכה יד לא משמע כן וצ״ע.

שמואל דוד כתב:פז: רש״י ד״ה או בדם החיה - ממש ״דסתמא״ חולין צ״ע בלשון רש״י שהרי לא מצינו דם חיה בקדשים כלל ומה לשון ״סתמא״ דנקט.

ובדרך דרש (ילקוט שמעוני - מדרש תהילים ועוד) האתה תבנה לי בית וכתיב: לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת כיון ששמע דוד כך נתיירא, אמר: הרי נפסלתי מלבנוות בית המקדש.
אמר ר' יהודה בר' אלעאי: אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא! חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל, לכך נאמר: שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר: על הארץ תשפכנו כמים.
דבר אחר:
חייך, הם לפני כקורבנות דכתיב: כי דמים רבים שפכת לפני ואין לפני אלא קורבן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה'.
אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו?
אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב.
אמרו לו: והרי יפה?
א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין, שכן כתיב: באהל בת ציון שפך כאש חמתו.
אמר לו הקב"ה: חייך, הואיל וחשבת לבנותו אע"פ ששלמה בנך בונהו, לשמך אני כותבו: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

יפה!
וחכם אחד שליט״א ציין לזבחים לד שמצינו חיה על המזבח.

צד.

ת"ר לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש "ולא ימלאנו מים מפני שמתעהו" ואם יש שם חבר עיר מותר

לכאורה אם ימלאנו מים ירגיש האבל שהיין מזוג יותר מדאי וא"כ מה הבעיה?

צה.

תשע חנויות כו׳
יש לעיין מדוע נקט מספר תשע?

צה.

רש"י ד"ה מצא - משנה היא בטהרות כו'

ועיין בהגהות הגרי"ב דצ"ל מכשירין. אולם לכאורה פשוט שכוונת רש"י לסדר טהרות וכ"כ הרש"ש. ועיין רד"ה נמצא - משנה היא "במסכת" שקלים כו' ודו"ק

צה.

תא שמע מצא בה בשר (אם חי) הלך אחר רוב טבחים ואם מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר וכי תימא הכא נמי בנמצא ביד עובד כוכבים מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר ונחזי אי דעובד כוכבים נקיט ליה אי דישראל נקיט ליה הכא במאי עסקינן בעומד ורואהו

פירש"י מצא בה בשר - משנה היא בטהרות עיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה
הלך אחר רוב טבחים - אם רובן ישראל כשר
ואם מבושל - אע"פ שהטבחים רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לאו מטבחים נפל ואפילו רוב טבחים ישראל אסור דשמא עובד כוכבים בשלו
אי עובד כוכבים נקיט ליה - אסור דבסתמא הוא בשלו אלא ודאי בנמצא מוטל לארץ קאמר וקאמר ברוב טבחי ישראל מותר
בעומד ורואהו - משעה שנפל מיד האדם לשם ובעודו ביד הבעלים לא נאסר ואפי' היה עובד כוכבים דהא נמצא ביד עובד כוכבים מותר

לכאורה מבואר ברש"י ד"ה אי, דדוקא בשר חי המוטל לארץ מותר משא"כ בשר מבושל. ועיין בדו"ח שבאמת תמה ע"ד רש"י. ואולי בבשר חי אף שראה שנפל מעכו"ם מותר ברוב טבחי ישראל, ובבשר מבושל מותר רק במקום שראה שנפל אבל לא ראה ממי נפל. ועיין רד"ה בעומד וצ"ע בכל זה.

כי ביחד עם המוכרת טריפה יש 10

אפרים זלמן כתב:כי ביחד עם המוכרת טריפה יש 10

אז מה?

צה:

רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר מברא קאתי לאפי יומא טבא לגו כו׳

לכאורה ק״ק שבסוף נתברר שלא היה יו״ט כ״כ, אם לא שנאמר שגם נישואין של בת ת״ח לע״ה הוי יו״ט. וצ״ע.

צה:

אל תהי שוטה בחרוזים
viewtopic.php?f=29&t=44045

צו.

רש״י ד״ה בטביעות עינא דקלא - שנתן דעתו להכירה בקול ומאבידה לא ילפינן דהתם משום חימוד הממון חיישינן דלמא משקר דאמר מר גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן

צ״ע דלפי זה מדוע סומא מותר באשתו, הרי חיישינן דלמא משקר.

לשניים שישקרו גם הבעל וגם האשה לא חיישינן

אהרן תאומים כתב:לשניים שישקרו גם הבעל וגם האשה לא חיישינן

יישר כח.
וע״ע מעדני יו״ט

שמואל דוד כתב:לפי זה מדוע סומא מותר באשתו, הרי חיישינן דלמא משקר.

בהשבת אבידה – מנין לו למוצא שהדורש דובר אמת? שמא משקר הוא?
סומא וכן כל בן אדם בלילה - יודע בנפשו שאמת נכון הדבר: הקול קול אשתו.

אהרן תאומים כתב:לשנים שישקרו, גם הבעל וגם האשה, לא חיישינן.

ואם בעל ואשה יבואו שניהם לדרוש אבידה שאבדה מהם?