פורום אוצר החכמה

שמואל דוד כתב:כה.-כה:
רב מנשה כו׳
האם רב מנשה ורב מנשיא שם אחד?
עיין רש״י כה: בתחילת העמוד שכתב רב מנשה, ובהמשך העמוד כתב רב מנשיא.

שמואל דוד כתב:כה.-כה:
רב מנשה כו׳
האם רב מנשה ורב מנשיא שם אחד?
עיין רש״י כה: בתחילת העמוד שכתב רב מנשה, ובהמשך העמוד כתב רב מנשיא.

שמואל דוד כתב:מז.
רש״י ד״ה צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר
צ״ע קצת מדוע השמיט ״ערבי מהול״ הנזכר בגמרא עא. ועיין לעיל מו: ד״ה אין מטבילים שבאמת נקט תרווייהו.

באמונתו כתב:

שמואל דוד כתב:מז.
רש״י ד״ה צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר
צ״ע קצת מדוע השמיט ״ערבי מהול״ הנזכר בגמרא עא. ועיין לעיל מו: ד״ה אין מטבילים שבאמת נקט תרווייהו.

לענ"ד, הברייתא לעיל בסתם מיירי: הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי... היינו בכל מקום, אך כאן הלא מדובר בא"י, שם מצוי גבעוני, שישבו בא"י כידוע. ערבי מאידך, לא שכיח בא"י (שבימיהם), מפני שא"י אין היא ארצם ומקומם, אלא ערביא.

לאיתויי ערבי וגבעוני מהול - שלא יאכל בפסח. גבעוני - שם אומה שמוהלין עצמן.

ההוא ארמאה דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, אמר, כתיב כל בן נכר לא יאכל בו, כל ערל לא יאכל בו ואנא הא קאכילנא משופרי שופרי.
אמר ליה רבי יהודה בן בתירא: מי קא ספו לך מאליה? - אמר ליה: לא. - כי סלקת להתם אימא להו: ספו לי מאליה. כי סליק אמר להו: מאליה ספו לי. אמרו ליה: אליה לגבוה סלקא.
אמרו ליה: מאן אמר לך הכי? אמר להו: רבי יהודה בן בתירא, אמרו: מאי האי דקמן? בדקו בתריה ואשכחוהו דארמאה הוא, וקטלוהו.
שלחו ליה לרבי יהודה בן בתירא: שלם לך רבי יהודה בן בתירא! דאת בנציבין ומצודתך פרוסה בירושלים.

שמואל דוד כתב:נד: רש״י ד״ה המערה בבהמה - שלא גמר ביאתו
צ״ע שהרי כבר פירש במשנה המערה - שלא גמר ביאתו, ואולי יש מקום לטעות שיש חילוק בין אדם לבהמה.
ועיין ישרש יעקב (בהגהה מחתנו רב ברוך מאיר ז״ל) שכנראה הרגיש בזה וכתב לעיין בסוף הספר.
חיפשתי בסוף הספר ולא מצאתי כלום.
אשמח בביאור כוונתו.

בזכור מהו - הא דלא יליף זכור ובהמה מהקישא דרבי יונה, משום דאת מקורה הערה כתיב, והנהו לא שייך בהו מקור... אי נמי, משום דזכור ובהמה לא חשיב ביאה, דאין דרך ביאה בכך, ולהכי בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נד:) צריך אזהרה ועונש לשוכב ונשכב בזכור, אף על גב דבעלמא לא בעי קרא לחייב האשה הנשכבת.

באמונתו כתב:ק"ק לי להתייחס אל הכול, אך כמובן, לשון רש"י שבת קל"ה, הלא מחדד הערת רבי שמואל דוד, והרי כאן רש"י מזכיר רק גבעוני, היפך דוגמתו בשבת.
כדבריך בטעם רש"י שבת שם, משמע ברש"י יבמות עא, א:

לאיתויי ערבי וגבעוני מהול - שלא יאכל בפסח. גבעוני - שם אומה שמוהלין עצמן.

הפשטות, ש"ערבי מהול" מאידך, ידוע בלי צורך לפרש.
בכל אופן, הלא בשבת שם, אין המדובר בארץ דווקא. ממילא, לא סותר דברינו הנ"ל.

שמואל דוד כתב:מב.
רש״י ד״ה בהילוכה - מוליכין אותה בעפר תיחוח אי מעוברת היא פסיעותיה ניכרות ומעמיקות יותר משאר נשים שהולד מכבידה כך מצאתי בתשובת הגאונים
לא הבנתי, הרי גם אשה שמינה פסיעותיה מעמיקות יותר משאר נשים וצ״ע בגדר בדיקה זו.
ועיין ריב״ן שהביא מתשובת הגאונים בע״א.

שמואל דוד כתב:נח:
רש״י ד״ה ובגרה - וכהן גדול אסור בבוגרת כדאמרינן במתניתין ומצותו בקטנה או בנערה.
צ״ע, הרי מצותו בנערה כמבואר לקמן סא: בתולה, יכול קטנה ת״ל אשה וכו׳ ועיין רמב״ם פרק יז איסורי ביאה הלכה יג שכהן גדול אסור בקטנה.

ארון הקודש כתב:ס"ג:
בגמרא: אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים וכו'.
וברש"י: מספר ימיו כפלים - כלומר שמח בחלקו ודומה לו כאילו ימיו כפלים.
ואולי סמך לזה מהמדרש הידוע (קהלת רבה א, לב) "יש לו מנה רוצה מאתיים" [הלשון שם: אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה, בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון, בעי למעבד יתהון ארבעה מאה וכו'].
והיינו דמי שלא מרוצה, תמיד רוצה כפול, ואילו מי ששמח בחלקו דומה שיש לו כפול.

ואידך? מכי משנה שכר שכיר נפקא; דתניא: כי משנה שכר שכיר עבדך - שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה; וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה? והלא כבר נאמר: כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה! וא"ר יצחק: מכאן, שרבו מוסר לו שפחה כנענית.

אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי, ואומרים: מיום שבאת זו - לא ראינו שינה בעינינו וכו'

כפליים. מרוב הנאה חשובין ככפליים:

וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : לאכול ולשתות. ממה שחנן לו הקב''ה ולשמח בחלקו, ומדרש אגדה כל אכילה ושתיה שבקהלת אינה אלא תלמוד תורה כענין שנאמר (ישעיה כח) לכו שברו ואכלו וגו' : והוא ילונו. יתחבר עמו כעניין שנאמר (שם נח) והלך לפניך צדקך : ימי חייו אשר נתן לו האלהים. יעשה כך וסוף המקרא מוסב על ראשו ומקרא מסורס הוא אין טוב לאדם ימי חייו אשר נתן לו האלהים כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילוונו בעמלו :

אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק בחלבים ועריות - חייב, שכן נהנה...

שמואל דוד כתב:קא.
רש״י ד״ה מתני' ואפילו שלשתן הדיוטות - שאינן (מסנהדרי עירן) ובגמרא פריך מאי דיינין
בדרך כלל בתחילת כל פרק ציין רש״י שם הפרק ואח״כ מתחיל לפרש וכאן השמיט ״מצות חליצה״ הלא דבר הוא.

ובשלישית. שרה לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה דתנן (לקמן דף צז.) נושאין על האנוסה: ובחמישית. דינה ואע''פ שהיא אחות יוכבד הרביעית לפי שביאת יוכבד פיתוי היא ואינה קידושין מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין:

אהרן תאומים כתב:[b]
מדוע רש"י שינה בלשונו?

שמואל דוד כתב:יישר כח!
גם בתחילת פרק בית שמאי (לקמן קז.) השמיט שם הפרק, וצריך בדיקה בכת״י. וע״ע viewtopic.php?t=50905#p628550

שמואל דוד כתב:

אהרן תאומים כתב:נד:ועיין צפנת פענח על הרמב״ם (איני זוכר מקור מדויק)ודפח״ח.

והוא שהוחזקו ג"פ. זה הוה כמו הך דנדה דף ס"ג ע"ב. אך באמת הנה בירושלמי פ"ט דב"מ מבואר דבשדה מוחזקת להוציא מחזקתה צריך ג"פ וכאן גבי משפחה הרי מוחזקת היתה עד עכשיו לכך צריך ג"פ ועיין בהך מחלוקת דשביעית פ"ב גבי שדה בעל כמה פעמים ימנע ממנה מים ועיין בירושלמי דמאי פ"ב איזה הוא תגר כל ששילש ובמעשרות פ"א כיון שראה שלש שפירשו קליפתן וכ"מ בזה ועי' מש"כ בזה בהל' גזילה פ"ג ה"ו ועי' בתוס' שבת ד' ס"א ע"ב, וברש"י יבמות ד' נ"ד ע"ב ד"ה ובחמישית דנקט פיתוי וברישא נקט אונס - משום דהוה ליה למיבדק בפעם שלישי, כיון דאתחזק בשיקרא, וע"ש ד' ק"ח ע"ב כגון ששלשה בגיטין, ועיין בכתובות ד' צ"ז ע"א גבי אלמנה ששהתה מה דמחלק שם ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ג דהוה פלוגתא שם גבי סוחרי שביעית אם די בחזרת פעם אחת או שתי פעמים ועי' תוס' ב"ק דף ק' ע"ב גבי מחיצת הכרם ושם ד' כ"ד ע"ב גבי עיזי דשוקא ועי' מכות ד' ה' ע"ב ובהך דתמורה ד' כ"ז ע"ב גבי איתחזקו באיסורא ובהך דגיטין ד' מ"ו ע"ב גבי המוכר עצמו ובניו כו' ור"ן נדרים ד' מ"ו ע"א וכ"מ בזה:

באמונתו כתב:צפנת פענח - הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ל...

כי באמת לא יהיה עליהם לא דין אונס ולא דין מפתה, כי אין כאן לא מאנס ולא מפתה, רק טועה, שלכאורה יפטור מקנס ומבו"פ ומולו תהיה לאשה...

קטנה שמיאנה בבעל, מותרת לינשא לאביו, דעקרתינהו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה...

באמונתו כתב:

באמונתו כתב:צפנת פענח - הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ל...

אמנם לענ"ד ע"פ פשוטו מסתבר שלק"מ, ואינו מן הצורך למצוא איזה הבדל בין "רבקה" ו"יוכבד" כלל, כי כוונת רש"י הוא שלא אונס ממש לפנינו, וכיו"ב איננו פיתוי ממש, וכדברי הספר אשל אברהם וז"ל:

כי באמת לא יהיה עליהם לא דין אונס ולא דין מפתה, כי אין כאן לא מאנס ולא מפתה, רק טועה, שלכאורה יפטור מקנס ומבו"פ ומולו תהיה לאשה...

וכוונת רש"י היא אך לומר שהינו מעין האונס והפיתוי, כלפי הִלכת "נושאין על האנוסה ועל המפותה", היות ומ"מ לא היו קידושה קידושין, ע"ד לשון רש"י גופו בהמשך קז, ב ד"ה דתני רמי בר יחזקאל:

קטנה שמיאנה בבעל, מותרת לינשא לאביו, דעקרתינהו לנשואין, והויא כאנוסה ומפותה...

וע"כ רש"י שינה לשונו במכֻוון מאונס ולפיתוי, כסדר משנה הנ"ל, שלא לטעות כאילו דינם בגדרי אונס או פיתוי ממש.