פורום אוצר החכמה

ההוא דאמר כתב:צט, א
איך אברהם אבינו היה כשר לעבודת העקידה
כהן גדול מקריב אונן.
ראה בשו"ת צפנת פענח [ח"א סי' עב, ובשו"ת צפנת פענח נ"י החדש כמה פעמים], דנשאל הרוגוצ'ובר בדברי הפסיקתא, שאמר אברהם אבינו להקב"ה בשעת העקידה, לא כהן גדול אני, ואמר לו הקב"ה חייך אני אעשה אותך לכהן גדול, ותמה אותו רב השואל, דלשם מה נצרך שהקב"ה יעשה את אברהם לכהן גדול, והלא סגי אם היה עושה את אברהם לכהן הדיוט הכשר לעבודת העקידה.
וכתב הרוגוצו'בי: "הפירוש, כיון דבעת שישחטו יהי' אונן ואסור להקריב ובאין כאחת, אך כה"ג מקריב אונן יומא י"ד וכ"מ.
ויש להתבונן בדבריו, דמהיכי תיתי שבאין כאחת יפסול בעבודת השחיטה, והלא בשעת מעשה השחיטה לא היה אונן, ורק לאחר מכן חל עליו האנינות. ולכאורה תיפוק ליה משום עבודת זריקת הדם, שתעשה אחר שיהא אונן ופסול משום כהן הדיוט, וצ"ע. [ומשום הקטרה ליכא לאותובי, דהלא יצחק היה עקוד על גבי המזבח].

צפנת פענח - עקידה.png

ההוא דאמר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

ההוא דאמר כתב:ק, א
האם יש חיוב להכין את עצמו לפסח אף קודם חצות?
אביי אמר לא קשיא כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצות קודם חצות דלא איחזי לפסח חיילא עליה אנינות אחר חצות דאיחזי לפסח לא חיילא עליה אנינות.
יש לעיין, למה שדנו האחרונים, האם יש חיוב לאדם להכין את מצוות החג, עוד קודם שהגיע החג, וכגון לרכוש אתרוג מהודר קודם סוכות, מצות ויין קודם הפסח וכדומה.
ועיין מנחת חינוך [יב, א הובא בדבר שמואל פסחים סח, ב] שכתב בדעת רש"י דזה ודאי שיש חיוב להכין את עצמו לפסח אף קודם ו' שעות, ושלא יהיה בדרך רחוקה, וכפי שחייב לקנות לולב קודם החג. אולם קודם ו' שעות זהו חיוב כללי, ואחר ו' שעות זהו חיוב מדיני הפסח להכין א"ע.
אמנם באור שמח [פ"א מהלכות קרבן פסח הי"ח ד"ה וכיון] כתב דערל שלא מל ענוש כרת אף הוא בשבת, כיון שהיה לו למול מאתמול. ומוכח שהחיוב להכין את עצמו למצוה חל אף קודם שעות, והוא מדיני הפסח, עד כדי שחייב על כך כרת מהל' קר"פ.
ומעתה תיקשי לדעת האו"ש, שיש חיוב להכין את עצמו כראוי למצות הפסח אף קודם חצות, אם כן מהו שחילק אביי בסכינא חריפא, בין קודם חצות ללאחר חצות, והלא מחויב להכין את עצמו אף קודם לקר"פ ובעינן שתדחה האנינות, וצע"ג.

לא שני לך בין הכנה לגופה דמצווה?!

לכן הקדמתי, שהשאלה היא במיוחד לפי האור שמח, דגם לפי המנחת חינוך יש חיוב של הכנה למצוה, אולם בדעת האו"ש מבואר שהחיוב של המצוה גופא מתחיל, עד כדי שגם אם הוא בשבת ולא מל את עצמו חייב כרת, והכרת הזה הוא מדיני הפסח, הגם שכעת הוא אנוס. ומבאר הדבר שמואל [שם] שהחיובי המצוה גופא מחייבים להכין את עצמו כיאות, וזהו אף קודם חצות. ולא באתי להציב מסמרות.

ההוא דאמר כתב:

עזריאל ברגר כתב:
לא שני לך בין חיוב הכנה לחיוב גוף המצווה?!

אני מבין שיש הבדל, אולם אני שואל אותך, לפי האו"ש אם אדם נמצא בערב פסח לפני חצות! שחל בשבת, הוא לא מל את עצמו ביום שישי, וכעת בשבת הוא אנוס לכל הדעות, מדוע הוא חייב כרת? הלא כל זמן שלא התחיל המצוה בפועל לא היה עליו חיוב למול את עצמו.
חזינן שגם חיוב להכין את עצמו למצווה, יש לו גדרי מצוה, ואם כן הדרא קושיא לדוכתה, מדוע קודם חצות יכול הוא להיטמא, והלא מחויב הוא מחיובי המצוה להכין את עצמו, וכפי שאנחנו מבינים בפשטות שאחר חצות שהוא חייב להכין את עצמו למצוה, הוא הדין שאף קודם חצות, לאור שמח יש עליו חיוב מפרטי המצוה עצמה, [ואין זה רק הכנה למצוה גרידא].

נ"ל דאין צריך לעקור מביתו לילך לעיר אחר לקיים המצוה אפילו מצוה דאורייתא והיא עוברת כתקיעת שופר ולולב...ועוד מטעם אחר נ"ל דא"צ לילך מביתו דהא קודם י"ט לא חל עליו כלל המצוה עד י"ט ואז א"א לו לילך יותר מתחום... וראיה לזה בזבחים דף ק' דמחלקינן כאן קודם חצות כאן לאחר חצות, הרי להדיא דאפילו בע"פ קודם חצות לא אמרינן שכבר חל עליו חובת פסח ולא יחול עליו אנינות, אע"כ דהמצוה אינו חל על האדם עד שיגיע זמנו הראוי לקיים.

והא דאמרו בזבחים (ק' ע"א) נפ"מ לענין להטמא לקרובים בין מטא זמן שחיטת פסחו ללא מטא זמנו, הוא דוקא במקום דאיכא מצוה אחרינא של טומאת קרובים, לכן צריך לטמא, דלהפסח אינו רק בגדר הכנה, ומצוה אחרינא כבר הגיע זמן חיובה וקיומה.

בקולסי - בלשון הש"ס ירושלמי מקל וראיתי דוגמתו בצילמי תרח נטל בקולסא ותברינון.

עזריאל ברגר כתב:א. חיוב מילה יש מצד עצמו.

שמואל דוד כתב:קא:
רש"י ד"ה לייחס זרעו אחריו - מימי משה נתכהן כו'
עיין שיטה מקובצת שכתב למחוק כל דברי רש"י כי כל זה כתוב בתוס'
ולא הבנתי דבריו. שהרי מצינו הרבה פעמים בתוספות שהעתיקו לשון רש"י.

ההוא דאמר כתב:קב, ב
מדוע הגמ' לא תירצה שמותר להרהר במבואות המטונפים, בלא כוונת מצות ת"ת
והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא לאונסו שאני.
נתעוררתי להקשות, בדברי הביאור הלכה הנודעים [הל' שופר] שדן האם מותר לקיים מצוות בבית הכסא. ומוכיח מציצית שאפשר, ונוטה שכל מה שאסור לקיים מצוות בביהכ"ס, זהו לפי שמצוות צריכות כוונה, ואם כן אסור לחשוב מחשבה זו [של הכוונה].
מעתה יש להקשות, מדוע הגמ' לא תירצה, דלעולם הרהר בד"ת שלא לאונסו בביהכ"ס, אולם לא התכוון לשם תלמוד תורה, והלא מצוות צריכות כוונה, ומשום כך אין גנאי במעשהו, וצ"ב.

ההוא דאמר כתב:קב, ב
מהו לשון בכל מקום מותר להרהר בד"ת
והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא לאונסו שאני.
ראיתי דקדוק באילת השחר, מהם דברי הגמ' 'בכל מקום' מותר להרהר וכו'.
מה באה הגמ' לומר במטבע לשון זה 'בכל מקום'.
[מן הסתם רבינו שמואל דוד יהנה מהערה זו]

חיים סגל כתב:אפשר שבא לרבות בזמן קיום המצוה דסי' ר"מ.

ואגב, לשון הגמ' ורש"י משמע שהוא רק 'הרהר' בד"ת, אך באמת בגמ' מבואר שדיבר בקול עד ששמעוהו לחזור על דבריו, ומה באמת ההיתר לומר בקול?
ולכאורה מתחדש כאן חידוש גדול, שאין שום הבדל בין הרהור בד"ת לדיבור - לגבי בית הכסא, וכיון שהיה אנוס להרהר כבר יכל גם לומר בקול.
מה אתם אומרים על כזה חידוש?

ההוא דאמר כתב:קב, ב
מהו לשון בכל מקום מותר להרהר בד"ת
והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא לאונסו שאני.
ראיתי דקדוק באילת השחר, מהם דברי הגמ' 'בכל מקום' מותר להרהר וכו'.
מה באה הגמ' לומר במטבע לשון זה 'בכל מקום'.
[מן הסתם רבינו שמואל דוד יהנה מהערה זו]

שמואל דוד כתב:ק״ב ע״א

יבמה מלך כו׳

יש לעיין מדוע נקט הגמרא לשון ״יבמה״על משה ולא כתב ״אחי בעלה״

ההוא דאמר כתב:יבמה מראה על יותר שייכות.

ההוא דאמר כתב:

שמואל דוד כתב:ק״ב ע״א

יבמה מלך כו׳

יש לעיין מדוע נקט הגמרא לשון ״יבמה״על משה ולא כתב ״אחי בעלה״

יבמה מראה על יותר שייכות.
והזדמנות זו יש להאיר, דלמרות שאלישבע היתה האשה המאושרת בתבל מבחינה ערכית כוללת, מכל מקום באותה שעה 'אבלה על שני בניה', הוי אומר שאין שלימות בעוה"ז.

שמואל דוד כתב:קא:
א״ת משה הסגירה משה זר הוא כו׳ אהרן קרוב הוא כו׳
גם משה היה קרוב ועיין מהרש״א.
וראיתי דבר פלא בצאן קדשים שאהרן לא היה יכול להעיד משום שהוא ומרים אוהבים זה לזה משא״כ משה בטלה האהבה משום שדיברה מרים לשון הרע עליו.ע״ש.

עזריאל ברגר כתב:רש"י סו"פ קרח כותב על "ואכלתם אותו בכל מקום - אפילו בבית הקברות", ופלא הדבר, דהא אסור לאכול בבית הקברות.

עזריאל ברגר כתב:מסוגיין דריש בכל מערבין לא משמע שיש אוכל המותר באכילה בבית הקברות.

ביקורת תהיה כתב:

עזריאל ברגר כתב:מסוגיין דריש בכל מערבין לא משמע שיש אוכל המותר באכילה בבית הקברות.

איה מדובר שם על אודות אכילה בבית הקברות?