פורום אוצר החכמה

שומע ומשמיע כתב:דעת כמה ראשונים דלב"ש דלית להו 'מתוך שהותרה לצורך כ"ש דלית להו 'הואיל', ראה רמב"ן ורשב"א שבת לט: וברעק"א שם בגהש"ס.
וצ"ע איך מהני לב"ש עירוב תבשילין [כמבואר במשנה ריש פ"ב דביצה], לרבה דס"ל [פסחים מו:] שהוא תלוי בדין הואיל.

מיללער כתב:ולמה לא נאמר לב"ש כמו לרב חסדא דלדידהו ס"ל דצרכי שבת נעשין ביו"ט

שומע ומשמיע כתב:

מיללער כתב:ולמה לא נאמר לב"ש כמו לרב חסדא דלדידהו ס"ל דצרכי שבת נעשין ביו"ט

כי רבה חולק על זה.

מיללער כתב:חולק להלכה כי ב"ש במקום ב"ה אינו משנה, אבל לב"ש יכולין לומר כן אף לרבה.

שמואל דוד כתב:נג.

נפקא מינה למקח וממכר וכו׳

כדכד כתב:נג:
"אמר רב יהושע דרש רבא"..

מיללער כתב:נג.

רש"י ד"ה בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות, דאין רוכבין ע"ג בהמה גבי שבות תנן לה במס' ביצה.

קצת צ"ע שרש"י השמיט הטעם בהיתר בן בתירה בסוס משום שמה שהסוס נושא את האדם אין בה משום מלאכת הוצאה דחי נושא את עצמו כמו דאיתא במס' שבת, ונקט השבות של אין רוכבין ע"ג בהמה שזה איסור על האדם הרוכב בה ולא מלשום מלאכת ושביתת בהמה.

מיללער כתב:נג.

רש"י ד"ה בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות, דאין רוכבין ע"ג בהמה גבי שבות תנן לה במס' ביצה.

קצת צ"ע שרש"י השמיט הטעם בהיתר בן בתירה בסוס משום שמה שהסוס נושא את האדם אין בה משום מלאכת הוצאה דחי נושא את עצמו כמו דאיתא במס' שבת, ונקט השבות של אין רוכבין ע"ג בהמה שזה איסור על האדם הרוכב בה ולא מלשום מלאכת ושביתת בהמה.

מיללער כתב:רש"י ד"ה בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכיבה ונסיוני דידיה ליכא למיגזר בהן דאין בה אלא משום שבות, דאין רוכבין ע"ג בהמה גבי שבות תנן לה במס' ביצה.

קצת צ"ע שרש"י השמיט הטעם בהיתר בן בתירה בסוס משום שמה שהסוס נושא את האדם אין בה משום מלאכת הוצאה דחי נושא את עצמו כמו דאיתא במס' שבת, ונקט השבות של אין רוכבין ע"ג בהמה שזה איסור על האדם הרוכב בה ולא מלשום מלאכת ושביתת בהמה.

דורשי יחודך כתב:האם זוהי התשובה שהתכוונת?

כדכד כתב:כנראה שכת"ר צודק.
אם הבנתי נכון גם פסח שהוקדש לפסח ונשחט לאחר זמן הפסח גם דינו כשלמים והדיון כאן בגמרא הוא רק על פסח שנשחט לפני זמנו שאז עדין עומד לפסח (מה שכותב מר שיש חידוש שכשר לשם שלמים אם שחט לשם שלמים אין נראה שכןכנראה יהיה כשר גם אם שחט לשם קרבן אחר אף שאינו ראוי לו כלל אלא שאם שחט לשם פסח יש בו פסול).

כדכד כתב: אם הבנתי נכון גם פסח שהוקדש לפסח ונשחט לאחר זמן הפסח גם דינו כשלמים והדיון כאן בגמרא הוא רק על פסח שנשחט לפני זמנו שאז עדין עומד לפסח

HaimL כתב:קצת תמוה, דשבק שריפת שעיר החטאת דת"כ ונקט מלחמת מדין דחומש הפקודים, לא רק מפני שזה קודם לזה

מהרש''א
ממשה דכתיב ויקצוף וכו'. ועוד כתיב ויקצוף גבי משה במן שהותירו וגבי שעיר חטאת שנשרף, ובמדרש אמרו גם בהנהו ויקצוף דנתעלמה שום הלכה מיניה על ידי כעסו. ומה שלא הביא הכא הנהו קראי דכתיבי מקמי דהאי קרא דמייתי י"ל דהתם אינו מפורש ושנתעלמה הלכה מיניה כי הכא דכתיב בתר ויקצוף משה גו' ויאמר אלעזר גו' אשר צוה ה' את משה גו', וכיון דמשה נצטוה על כך מפי הגבורה למה לא אמר הוא אלא דמתוך כעס איעלם מיניה עתה והא דנענש אלעזר על כך מפורש פרק הדר ודו"ק

HaimL כתב:קצת תמוה, דשבק שריפת שעיר החטאת דת"כ.

ביקורת תהיה כתב:מה שכתב רש"י בפרשת מטות שאף בשמיני למלואים בא לכלל כעס ובא לכלל טעות, הוא לדעת רבי יהודה דאנינות לילה אסורה, ומפני אנינות נשרף.
אך לדעת רבי, דאנינות לילה מותרת (וכן הלכה), ומפני טומאה נשרף, לא טעה משה ולא כלום; אלא שאהרן חידש הלכה שאונן אסור באכילת קדשים, והוטב הדבר בעיני משה.

יפה עינים
ממשה דכתיב. עי' ויק"ר פי"ג דשם איתא בג' מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה. בשבת ובכלי מתכות ואונן [בשמיני למלואים]. והכא ובאדר"נ פ"א לא הוזכר רק הך דגעולי מדין. ויתכן דבשבת לא מוכח שם טעות כלל. והך דח' למלואים ס"ל כמ"ד מפני הטומאה נשרפה ולא ידע שנטמא השעיר אבל לא טעה בהלכה.

HaimL כתב:דף ס"ח:

הכל מודים בעצרת ושבת ופורים דבעינן נמי לכם

קצת תמוה

1. מאי נמי לכם, ועל מה מוסיפים. הרי סתם יו"ט הוא בפלוגתא דר"י ור"א, ובמה הם כן מודים דבעינן לכם, שנאמר בעצרת דבעינן נמי לכם?

דורשי יחודך כתב:לא אמר שצריך לה', רק שתדע שלא מספיק לה'.
איה"נ "בעינן נמי" לא מכריח שבעינן לה'.