פורום אוצר החכמה

שברי לוחות כתב:או דמיירי ממת עכו"ם

ביקורת תהיה כתב:והבדלים למרבה יש בין פירושו של רש"י לתלמוד לפירושו לחומש.

שמואל דוד כתב:יח.
רש״י ד״ה שן תלושה - שנתלש הלחי מן האדם כו׳ האם יש לדייק מכאן שמותר להשתמש באבר של מת?

ביקורת תהיה כתב:

ביקורת תהיה כתב:והבדלים למרבה יש בין פירושו של רש"י לתלמוד לפירושו לחומש.

ודוגמה מפרשת השבוע:
'וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים' – אֲסִיפַת הָעַמִּים. שֶׁהַיּוּד עִקָּר הוּא בַּיְסוֹד, וּפְעָמִים שֶׁנּוֹפֶלֶת מִמֶּנּוּ. וּבַגְּמָרָא: 'דְּיָתְבִי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא', בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת. וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר 'קְהִיַּת עַמִּים'. (פירוש: אותיות השורש הבסיסיות של 'יִקְהָה' הן 'קה', והיוד – אות טפלה, ולפיכך אפשר לומר 'קְהִיָּה', כשם שמן 'רא' אתה אומר 'רְאִיָּה'.)
ובגמרא: 'וּמַקְווּ אַקְוָתָא' - מַקְהִילִים תַּלְמִידִים סְבִיבָם, שֶׁהָיוּ בָּאִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם. לָשׁוֹן אַחֵר, 'דְּמַקְהוּ אַקְהָתָא' - מְשִׁיבִין קֻשְׁיוֹת זֶה לָזֶה:

והניגוד מחריף בשים לב כי שיטתו של רש"י שהיוד של 'יקהה' היא 'עיקר נופל' מבוססת לכאורה על הצורה 'אקהתא' שבגמרא; דאי לאו הכי, מנא ליה הא? דילמא השורש של 'יקהה' הוא 'יקה', כמו השורש של 'יראה' – 'ירא'?

זנגי כתב:כב ע"ב
תני יעקב קרחה ,האם יש למישהו מושג מהו התואר קורחה?

ביקורת תהיה כתב:א. יפה! התוספות שם מפרשים כפירושו של רש"י בחומש: 'מקהו אקהתא' – מאספים אסיפות.
ב. לפי הלשון השני שברש"י הסיפור שמספר רב נחמן הוא סיפור שונה לחלוטין מהסיפור שבלשון הראשון: רב אדא בר אהבה ורב חנא חתנו היו יושבים בשוק של פומבדיתא ומפלפלים זה עם זה בדינו של מי שהיה נשוי קטנה וחרשת ומת בלא בנים, ומקשים בענין הזה קושיות זה לזה, ולא אספו סביבם שום אסיפה כלל. לפי לשון זה, 'מקהו אקהתא' – מקשים קושיות.
ג. לשון ראשון גורס 'מקוו', ולשון שני – 'מקהו'.

זנגי כתב:כב ע"ב
תני יעקב קרחה ,האם יש למישהו מושג מהו התואר קורחה?

אהרן תאומים כתב:בקשר לחלוקה החדשה שלך בין שני הפירושים למציאות הסיפור, זו טעות ממש.

שמואל דוד כתב:יט:
סימן בכ״ד. עיין הגהות ר״ב רנשבורג שמוחק הסימן. וצ״ע מדוע?

שמואל דוד כתב:ואולי בגמרא של הר״ב רנשבורג ז״ל היה הגירסא כב״ד או בב״ד ולכן מחק הסימן.
ועיינתי בגמרא מהדורת פראג ולא מצאתי הגהה זו של הר״ב רנשבורג ז״ל וצ״ע.

ביקורת תהיה כתב:והבדלים למרבה יש בין פירושו של רש"י לתלמוד לפירושו לחומש.
ודוגמה מפרשת השבוע:

ביקורת תהיה כתב:והבדלים למרבה יש בין פירושו של רש"י לתלמוד לפירושו לחומש.

שמואל דוד כתב:

זנגי כתב:כב ע"ב
תני יעקב קרחה ,האם יש למישהו מושג מהו התואר קורחה?

שייף נפיק כתב:כאן לא נזכר בן קרחה רק קרחה, וחשבתי להציע - על דרך דברי המהר"צ חיות בבבא מציעא על ר' יצחק מגדלאה שזה כינוי על שם המימרא, וכן ר' זיואי ור' זילאי ור' זוהמאי עיי"ש, וכן כאן שנקרא על שם המימרא שלו ששיעור הפסול הוא בקרחה שתולשים הנוצה ויוצא דם. ויל"ע.

שמואל דוד כתב:כא.
אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יוחנן קרעו כדג מטמא באהל א"ר שמואל בר יצחק ומגבו
רש״י מטמא באהל - ואפילו מפרכס. צ״ע מדוע לא פירש כן לעיל אצל נשברה מפרקתו.
(וע״ע רש״י פסחים מט:)

שמואל דוד כתב:יח.
רש״י ד״ה שן תלושה - שנתלש הלחי מן האדם כו׳. האם יש לדייק מכאן שמותר להשתמש באבר של מת?

שמואל דוד כתב:כו:
רש״י ד״ה לשמעתא - כלומר טעמא דהא ״מתניתין״ בעא מיניה מרב אשי. לכאורה קשה דאין זה משנה. ואולי צ״ל ״שמעתתא״ וצריך לעיין בזה.

י. אברהם כתב:

שמואל דוד כתב:כו:
רש״י ד״ה לשמעתא - כלומר טעמא דהא ״מתניתין״ בעא מיניה מרב אשי. לכאורה קשה דאין זה משנה. ואולי צ״ל ״שמעתתא״ וצריך לעיין בזה.

בדפוס וינציא מתני', דהיינו מתניתא, (ובעוז והדר תקנו מתני').
וכיוצא בזה בהרבה מקומות ברש"י