פורום אוצר החכמה

שנינו במשנה:
(וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.

ויש לי שתי שאלות:
א: אם הא דדרך המלכים לקום בשלוש שעות מאריך את סוף זמן קר''ש האם גם המציאות של ימינו שהרבה אנשים קמים מאוחר מאריכה את סוף זמן ק''ש? ולכאורא אם המלכים שהם מיעוטא דמיעוטא משפיעים כ''ש הרבה אנשים כמו בימינו.

ב: מה הכוונה מכאן ואילך לא הפסיד.. הרי הפסיד מצוות עשה של קריאת שמע? ומה נחמה היא זו שהוא כקורא בתורה?

לשאלתך הראשונה, יש לומר כמו שכתב החזו"א ביו"ד לענין טריפות, דאע"ג שהיום יכולים בעלי חיים לחיות עם נקב בריאה ונקב בקרום המוח, על ידי רפואות שלא היו בזמן הגמרא, מ"מ כבר נקבעה ההלכה בזמן חז"ל ושוב אין הדבר משתנה. עיי"ש. וכן לנדון דידן, אין ההלכה משתנה עם חילוף המנהגים בהמשך הדורות.
לשאלתך השניה נראה דלא הפסיד, היינו שלכאורה אם בא להתפלל אחר שכבר הפסיד זמן קריאת שמע, היה לנו לומר שלא יקרא כלל ק"ש וברכותיה, דכיון דעבר זמנו בטל קרבנו. לזה אשמעינן שעכ"פ יקרא ק"ש בברכותיה ויש לו שכר ע"ז כמבואר בגמרא.

ז"ל הגרי"ח זוננפלד (תשו' ר' יוסף חיים זוננפלד, (ח"א עמ' נ"ב בדפי הספר, בסוף סי' כ"ג) - נמצא באוצר):
ולא אמנע מלעורר בעיקר הדבר, מאחר שתלתה התורה ענין זמן ק"ש בשכיבה ובקימה, ולא נכתב בהדיא הזמן, אם דרך בני אדם מצד חולשתם שירדה לעולם משתנה, וכעת כולם ישנים יותר או קמים באיחור יותר, יש מקום לומר דיש כאן חיוב דאורייתא. והגם שלא מצאתי הדבר מפורש, לענ"ד הסברא נכונה, ומכ"ש במקום שטבע האקלים גורם לזה, מכל הלין אפשר לומר בזה "הנח להם לישראל" !

כתב בשו"ע שיש להקדים זמן ק"ש
ובפשטות משום זריזין מקדימין

וראיתי פעם סברא בפנ"י בברכות [אולי בדף ט]
שכל מה שיקרא יותר מוקדם, זה יותר זמן קימה
ולבסוף יש לסמוך רק על בני מלכים

יכול להיות שדוקא לפי הפני
אם רוב בא בזמנינו אינם קמים מוקדם
יהיה עדיף לקרוא בזמן שאוכל בא קמים
והפשט בדבריו יהיה שזמן קומה תלוי במציאות
ועד המצאת החשמל רוב בהא קמו מוקדם ביותר

כל שיעורי חז"ל שנכתבו בש"ס אינם משתנים לפי הזמן והטעם לזה כי התורה נתנה 'סימנים' ולא סיבות. וא"כ לא נאמר למשל שאם בזמנינו אנשים יותר גבוהים מבעבר, שיעור מקוה יהיה יותר ממ' סאה וכדומה כי ה'דין' לא משתנה מחמת המציאות. [למשל במקוה פחות ממ' סאה שאדם קטן נכנס בו וכל מה שפסול הוא מחמת גזירת הכתוב, אך כמובן שיש דברים המשתנים לפי המציאות] והתורה נתנה סימנים לפי מה שהיה בזמנם. ואם חז"ל קבעו שיעור לסימן זה עד ג' שעות, אזי מינה לא תזוע וזה יישאר השיעור לנצח נצחים.

לענ"ד נראה בפשטות שהשיעורים של התורה, ביחוד אלו שהזכיר מר הם סיבה ולא סימן.
למשל כשהתורה דברה על שיעור מקוה מים שכל גופו בבת אחת עולה בהן - יעלה על הדעת שהכוונה של התורה היא לנפח מסויים של ליטרים מים שבמקרה זה השיעור שכל גופו של הטובל עולה בהן?
ו7דאי שהתורה התכוונה לשיעור מים שהאדם יוכל לטבול בהם. אם במקרה יקטנו האנשים מסתבר מאד שגם השיעור ישתנה וודאי שכך אם יגדלו.