פורום אוצר החכמה

שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני
לשם מה צריך את הפסוק
ומניין נחשוב שמי שהיה בזמן דוד ושלמה, יהיה פחות ממי שחי מאות שנים אחריו

[וכעת חשבתי אולי מכח קדושת בית המקדש,
אבל קשה עדיין מה החידוש במקדש שני שאין בראשון]

אכן, מסתבר שהיו אנשים שחיו בתקופת בית המקדש השני, שהיו גדולים מאנשים שחיו בתקופת בית המקדש הראשון.

רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן אמר ליה רבי חייא דלייה כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפים

מה פירוש של 'למחר באין אצלינו'?

יש למחר שהוא לאחר הרבה זמן
והכוונה שהם גם יפטרו מהעולם הזה יום אחד ויבואו לעולם האמת

רחמים כתב:יש למחר שהוא לאחר הרבה זמן
והכוונה שהם גם יפטרו מהעולם הזה יום אחד ויבואו לעולם האמת

ומה לזה המשפט עם הטענה של ועכשיו מחרפין אותנו? ובאם לא היו באים לשם מותר לחרף ולבייש את מי שאין לו?

חשבתי שהכוונה שלמחר יבואו החיים להתפלל אצלינו, ורציתי להביא מקור מזה לענין הליכה לקברים להתפלל, האם יש מי שמפרש כן?

מסתבר שהדרך שאתה רוצה להסביר שעוצם התמיהה של המתים היתה שכעת מחרפים ומחר באים להבקש בתפילה בזכותינו או על ידינו - היא נכונה

אבל לפי הדרך שלי כוונתם כך:
לא רק שמחרפים אותנו - שזה דבר גרוע בפני עצמו - אלא שהרי גם הם עצמם יהיו עוד מעט במצבינו וא''כ התמיהה על מעשה החירוף גדלה שבעתיים.

רחמים כתב:מסתבר שהדרך שאתה רוצה להסביר שעוצם התמיהה של המתים היתה שכעת מחרפים ומחר באים להבקש בתפילה בזכותינו או על ידינו - היא נכונה

אבל לפי הדרך שלי כוונתם כך:
לא רק שמחרפים אותנו - שזה דבר גרוע בפני עצמו - אלא שהרי גם הם עצמם יהיו עוד מעט במצבינו וא''כ התמיהה על מעשה החירוף גדלה שבעתיים.

האם הפירוש המילולי של 'מחרפים/חירוף' פה הוא כמו 'מתחרה'?

למה אתה חושב כך?
מחרפים מלשון חרפה בושה כלימה וכיוצא בזה
וגם פה התמיהה עליהם מה הם מחרפים אותנו, בבחינת מום שבך אל תאמר לחבריך

תוד"ה למחר והמתים אינם מצווין וגדול המצווה וכו'.
דברי תימא הם כמובן דבמתים לא שייך כלל ענין קיום מצוה, ובתוס' רבינו יהודה ותורא"ש איתא בנכון דאינם מצווין כלל,
[והגרד"ל שליט"א העיר דגם אינו שלהם ומוכח כמהר"ח או"ז דלצרכיהם יש להם קנין], אמנם עי' ברשב"א בנדה ס"א ע"ב ובביאורי אגדות שלו שם ובריטב"א שם בהך דמצוות בטילו לעתיד לבא, דמבואר ג"כ דדנו בזה מצד איסור ספייה וצ"ע.
ואולי י"ל שהוא לשון מושאל, והכונה שגדול המצוה ממי שאינו מצוה, שרק אותו בחר ה' לצוותו, וזהו לעג לרש ודו"ק.

אליהוא כתב:תוד"ה למחר והמתים אינם מצווין וגדול המצווה וכו'.
דברי תימא הם כמובן דבמתים לא שייך כלל ענין קיום מצוה, ובתוס' רבינו יהודה ותורא"ש איתא בנכון דאינם מצווין כלל,
[והגרד"ל שליט"א העיר דגם אינו שלהם ומוכח כמהר"ח או"ז דלצרכיהם יש להם קנין], אמנם עי' ברשב"א בנדה ס"א ע"ב ובביאורי אגדות שלו שם ובריטב"א שם בהך דמצוות בטילו לעתיד לבא, דמבואר ג"כ דדנו בזה מצד איסור ספייה וצ"ע.
ואולי י"ל שהוא לשון מושאל, והכונה שגדול המצוה ממי שאינו מצוה, שרק אותו בחר ה' לצוותו, וזהו לעג לרש ודו"ק.

ואולי קשור לעניין הא דרבי מקדש, וכו' וכדאיתא בספר חסידים.