פורום אוצר החכמה

אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו
ובטהרה, יכול להזכיר אזכרות שבגמרא?

רמב"ם כתב בתשובתו שלא ביטל מעולם טבילה זו
ומה הביאור בזה ?
שטבל באותו יום,
או שלא עסק בתורה קודם, אלא טבל מיד [במקוה שבביתו] או המתין.

לשון הבית יוסף בסימן פ"ח
ואע"ג דתקנת עזרא ליתא האידנא
כתבתי זה משום דנ"מ למי שקיבל עליו לנהוג כתקנת עזרא
מהו קיבל עליו לנהוג -
קיבל עליו שלא להתפלל, ולא ללמוד עד שיטבול, ובזה כתב הב"י [לעיל] והמחמיר תע"ב?

צביב כתב:אף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר אזכרות שבו
ובטהרה, יכול להזכיר אזכרות שבגמרא?

אכן כן יכול להזכיר דרך לימוד
ועיין בשו"ת תורה לשמה סימן תצו וז"ל: שאלה בעת שהאדם דורש או ‏מדבר באיזה הלכה וצריך הוא להזכיר שם אחד משמות הקודש כגון ‏שם אהי"ה או שם י"ה או שם אדנ"י או שם שד"י וכיוצא אם מותר לו ‏להזכיר את השם כולו כמו שהוא או ישנה להזכירו בשינוי קצת די"ל ‏כיון שאינו מזכירו בעת תפלה ותחינה ובקשה אלא בתוך הדרשה או ‏בתוך הלכה למה יזכרנו כולו כמו שהוא. יורנו ושכמ"ה. ‏
תשובה אם הוא שם אדנ"י לא יזכרנו כולו כמו שהוא אלא יאמר שם ‏אל"ף דל"ת /א' ד'/ או יאמר שם אדנות וכן שם י"ה יאמר יו"ד ה"י /י' ‏ה'/ אך שאר שמות של אהי"ה או שד"י וא"ל וכיוצא יוכל לזכרם כמו ‏שהם והטעם כי שם אדנ"י הואיל והוא כינוי לשם הוי"ה הגדול שאסור ‏לקראו ככתבו ורק נקרא בשם אדנ"י לכן צריך להזהר בו יותר בכהאי ‏גוונא וכן שם י"ה הואיל והוא עיקרו של שם הגדול ג"כ צריך להזהר בו ‏בזה גם איכא עוד טעם אחר לחלק ביניהם כי שאר שמות יש להם דמיון ‏כמותם בדברים אחרים כי שם אהי"ה הנה יש תיבה כיוצא בו בשאר ‏דברים כמו כי אהיה עמך וכיוצא בזה הרבה וכן שם אל יש כמוהו ‏מלה בשאר דברים כמו וידבר כו' אל פ' וכיוצא בזה וכן שם אלהי"ם ‏יש זה בחול כי הדיינים נקראים בשם זה וכן אלהים אחרים אבל שם י"ה ‏ושם אדנ"י לא יש כמהו מלה אחת בשאר דברים דהיינו לא יש בזה ‏שיהיה נקרא הנו"ן /הנ'/ בקמץ כי אם רק יש שנקרא הנו"ן /הנ'/ בניקוד ‏חיריק כי מ"ש ויאמר /אד'/ אם נא מצאתי חן בעיניך קי"ל כי שם זה ‏קודש הוא ולהקב"ה אמר כן וכן מ"ש ויאמר לוט אליהם אל נא /אד'/ ‏ג"כ קי"ל ששם זה קודש הוא וכמ"ש רז"ל וכנז' ברש"י ז"ל ונמצא כי ‏השם הזה של אדנ"י הוא מיוחד להשי"ת לכן צריך לנהוג בו כבוד ‏בכה"ג שאם אינו אומר אותו בתוך הפסוק או בתוך תפלה ובקשה כי ‏אם רק מזכירו בתוך הדרשה או דברי הלכה שלא יזכרנו כמו שהוא ‏אלא יאמר שם אל"ף דל"ת /א' ד'/ או שם אדנות וכן שם י"ה יאמר שם ‏יו"ד ה"י /י' ה'/....‏
ועוד נראה לומר דזה קאי על השמות אשר בתוך המקראות דכיון ‏שהוא אומר המקרא כמו שהוא אז אפילו שנזכר בו שם הוי"ה יאמר ‏בקריאתו שהוא אדנ"י בפירוש וכן שם י"ה שבמקרא יקראנו כמו שהוא ‏כיון שהוא קורא אותו בפסוק שלו ורק על מה שמזכיר בתוך דברי ‏ההלכה או הדרשה כתבנו שצריך לשנות בשם אדנ"י ובשם י"ה אבל אם ‏אומר הפסוק עצמו אעפ"י שאומרו בתוך הדרשה יאמר אותו כמו ‏שהוא. עכ"ל.‏
ועיין עוד באדני פז של הר' אבידר ח"ג סי' י"ג שהביא ראיות מפוסקים לזה ‏ע"ש.‏

בעמוד ב'
אמר רבא נהי דתקן עזרא טבילה נתינה מי תקן וכו'
אלא אמר רבא ... ואתו רבנן והתקינו ... ט' קבין

הנה טבילה במ' סאה מצינו בתורה
אבל מניין המקור לתקן ט' קבין

וברמב"ם פ"ד מה' תפילה
ד ... וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול...:

ו מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום (עמוס ד-יב) ''הכון לקראת אלהיך ישראל''. במה דברים אמורים בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג. וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין:

לא נמצא כאן ברמב"ם ט' קבין אלא רחיצה
האם זה הענין בט' קבין?

אגב, מדתנן גבי טבילת עזרא המשמשת והפולטת ש"ז, חזינן דטבילת עזרא שייכא גם בנשים ממש כמו באנשים. ולדידי זה היה חידוש.

ולמה שונה הל'/מס' דרך ארץ משאר לימודים, למה יהא זה מותר לב"ק יותר מהלכות או מסכות אחרות?

-

ר' יהודה הולך עם תלמידיו ע"ג הנהר ורואה קרי, והתלמידים מכירין ברבן שמשהו הולך ושואלים ממנו ללמוד פרק בהל' דר"א, תורה הוא וללמוד אני צריך, איפה זה מתקבל על הדעת?

אני הבנתי את זה כך:
תחילה ר' יהודה ראה קרי ואת זה אף אחד לא ידע עד שראו אותו הולך על הנהר שזה מראה שהוא רוצה לטבול שלא כהרגלו
ומזה ידעו התלמידים שרבם ראה קרי ולכן ביקשו ללמוד דווקא במסכת ד''א שמותרת לבעל קרי.
ועכשיו מה קשה?

רחמים כתב:אני הבנתי את זה כך:
תחילה ר' יהודה ראה קרי ואת זה אף אחד לא ידע עד שראו אותו הולך על הנהר שזה מראה שהוא רוצה לטבול שלא כהרגלו
ומזה ידעו התלמידים שרבם ראה קרי ולכן ביקשו ללמוד דווקא במסכת ד''א שמותרת לבעל קרי.
ועכשיו מה קשה?

יכול להיות, פירוש נאה, תשוח"ח לך.

מיללער כתב:ולמה שונה הל'/מס' דרך ארץ משאר לימודים, למה יהא זה מותר לב"ק יותר מהלכות או מסכות אחרות?

בדוחק
כיון שנתקבל קודם מתן תורה
כמ"ש באברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו וגו' ואיירי בדרך ארץ
[לא עיינתי כעת בשני הפרקים שמביא רש"י]
לא נאמר בהם חיוב טבילה,כשאר התורה דילפינן מסיני

צביב כתב:

מיללער כתב:ולמה שונה הל'/מס' דרך ארץ משאר לימודים, למה יהא זה מותר לב"ק יותר מהלכות או מסכות אחרות?

בדוחק
כיון שנתקבל קודם מתן תורה
כמ"ש באברהם אבינו למען אשר יצוה את בניו וגו' ואיירי בדרך ארץ
[לא עיינתי כעת בשני הפרקים שמביא רש"י]
לא נאמר בהם חיוב טבילה,כשאר התורה דילפינן מסיני

אם נאמר שהכוונה שלמס' דרך ארץ יש דין מדריגה נמוכה של לימוד התורה נגד שאר חלקי התושבע"פ, נמצא שאם יש לאחד אפשרות ללמוד לדוגמא מס' בבא קמא ולומד מס' דרך ארץ עבר על ביטול-תורה באיכות (אם יש מושג כזה, ושמעתי שכן פסק הגר"ח על מי שביכלתו ללמוד בעיון ולומד בפשוט, או מי שיכול ללמוד גמרא ולומד משניות וצ"ע)

רציתי לתרץ שעל עניני דרך ארץ לא נאמרה תקנת הטבילה
ולא שהם פחותים במדריגתם, [ועיין שבת פ"ב.]

מיללער כתב:ר' יהודה הולך עם תלמידיו ע"ג הנהר ורואה קרי, והתלמידים מכירין ברבן שמשהו הולך ושואלים ממנו ללמוד פרק בהל' דר"א, תורה הוא וללמוד אני צריך, איפה זה מתקבל על הדעת?

ככל הנראה כי ידעו ששימש מיטתו בלילה הקודם (מעין האמור על רבי יוחנן)

בברכה המשולשת כתב:

מיללער כתב:ר' יהודה הולך עם תלמידיו ע"ג הנהר ורואה קרי, והתלמידים מכירין ברבן שמשהו הולך ושואלים ממנו ללמוד פרק בהל' דר"א, תורה הוא וללמוד אני צריך, איפה זה מתקבל על הדעת?

ככל הנראה כי ידעו ששימש מיטתו בלילה הקודם (מעין האמור על רבי יוחנן)

מדברי הגמ' משמע שראה ק' בפתע פתאום על אם הדרך

אני הקטן לא הבנתי כך את הסוגיא, אלא כמו שכתבתי (וכך הסברתי בשיעור בס"ד).

לכאורה ההסבר הפשוט כדברי רחמים, והאי עובדה גופא קשיא.

האם ידוע למישהו פשר שם התנא "גלוסטרא" בברכות כב,א - כי אתא רב דימי אמר רבי עקיבא ורבי יהודה גלוסטרא אמרו לא שנו

בכתבי היד הכתיב שונה (יש גם הבדלים בשרשרת המסירה!):
מינכן: כי אתא רב דימי א"ר עקיבא ור' יהודה קלסתראה אמרו לא שנו
אוקספורד: כי אתא רב דימי אמ' מר עוקבא ור' יהודה קלוסטראה אמרו לא שאנו
פריס: כי אתא רב דימי א"ר עקיבה ור' יהודה קלוסטאה אמרו לא שני
פלורנץ: כי אתא רב דימי א' רב עוקבא א' רב יהוד' קלוסטראה אמרו לו לא שנו

יאיר כתב:לא יודע אם קשור:
"לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן קרעו ס"ד אלא אימא שנקרע ס"ת בחמתן" יבמות צו:

רש"י: בנגר שיש בראשו גלוסטרא - שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:


חלק הראש שביתד שהוא מעובה, ונועד לנעילת דלתות וכתישת השום.

גם אני הקטן התלבטתי אם זה קשור, אבל לא עלה בידי למצוא שום קשר, לצערי.
אולי יש ביד כתר"ה להחכימנו?

מצאתי.
http://www.otzar.org/aspcrops/514_156_1 ... 992012.asp
ועיין כאן היטב:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?18724&&page=27

תודה רבה לכתר"ה.

שטיינער כתב:אגב, מדתנן גבי טבילת עזרא המשמשת והפולטת ש"ז, חזינן דטבילת עזרא שייכא גם בנשים ממש כמו באנשים. ולדידי זה היה חידוש.

שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן קלט

אך יל"ע בביטול התקנה לגבי נשים למה, דהא שבטלוה משום ביטול תורה וביטול פ"ו הוא [ברכות שם], וכיון דנשי לאו בני תורה נינהו למה נתבטל בהו. וגם יש להעיר בנשים אי רק בדרך תשמיש, ואם שייך בעל קרי אצלם בלא זה. ועיין תוס' ישנים בנדה דף י"ג ע"א ד"ה נשים וכו' שמזריעות בפנים. ובמעדני יום טוב על הרא"ש שם פ"ב סי' א' אות ב' דדוחק לחלק בין דם נדות היוצא ממנה לדם הזרע שיוצא ממנה שגם זרע דם הוא וכו' א"כ למה לא הוזכר טומאת קרי אצלה, זו אינה קשיא זרעה אינה יוצא לחוץ והוי טומאת בית הסתרים ואיש כי ישכב אתה וגו' שכבת זרע גזה"כ הוא, אך ק"ק לי מנשים המסוללות וכו' עיין שם. ועיין רמב"ם פ"ה מאיסו"ב ה"ד שבעליה מתבשלת שכבת זרע שלה. והראוני בחזו"א אבהע"ז סי' ל"ו סק"ג דזרע דידה הוא דם נדה דאתי לפעמים ע"י חימוד, והביא גם מהרמב"ן ריש פרשת תזריע עיין שם. ולפ"ז יתכן מאד שמה שהחמירו בנדה יותר מבכל הטמאים, כיון שאפשר שבא לפעמים ע"י חימוד, ואפשר דלשיטתם לא נתבטלה הטבילה אצלם.

ומה מאד שמחתי שמשמיא איסתייע מילתא ואחרי כתבי זאת הראוני בשו"ת זכרון יהודה (מהגאון הצדיק המפורסם מהר"י גרינוולד) או"ח מהדו"ק סי' כ"ט שעורר בהנ"ל, וכתב שגם בזמה"ז דבטלה לתקנה זו אפשר שרק להחייבים מצד עיקר הדין, משא"כ להפטורים ורק שבאין להחמיר אפשר דלדידהו לא שייך לומר דבטלוה לטבילותא, ולא בטלו בנשים, ואיסתייע ליה מלשון המחבר באור"ח סי' פ"ח עיין שם.

וראה כאן.