פורום אוצר החכמה

עד מתי תשתכרין וכו'
שמעתי מהרב מימון שליט"א ששאל מדוע נענשה להחשד בשכרות
ותירץ שזו היתה תפילתה
אסתתר - משקו לי מי סוטה - נפקדת

וכן כאן נחשדה אצל הכהן
ולכן ברכה, ונפקדה

אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכרהו, כי הא וכו'
צ"ע הא אינו דבר הלכה. ובתוספתא הגי' דבר חכמה. וצ"ע.

עי' הג' יעב"ץ ומהרצ"ח.

ערער בערבה כתב:עי' הג' יעב"ץ ומהרצ"ח.

אני יוסיף כמה מילים כדי לעודד להסתכל שם, שם הוא דן בנושא מעניין האם על אגדה שייך לומר הלכה. [ואם כבר, בכל דף ודף יש ביעב"ץ ומהרצ"ח פנינים ומרגניתא טבא אשר לא יסולא ערכםמפז, בכמה דקות עיון קונים קנין נצחי, כה לחי!].

שמעתי פעם : זה מה שכתוב ותתפלל חנה על ד' ולא אל ד', כי תכניתה הייתה להסיתר וכך להיפקד כדין סוטה שיולדת וכו', וא"כ ייאלצו למחוק רח"ל שם ד' בעטייה, ועל כך התפללה "על" ד' שלא יימחק.

היכן המקור?

תוד"ה אייתי: מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין ע"כ.

נמצא ששבירת הזכוכית הוא רק שבמקום גילה שם תהא רעדה, ולא שייך לענין של זכר לחורבן וכן האיסור למלא שחוק פיו, בזכרוני שיש מקור ששבירת הזכוכית הוא לזכור את החורבן כענין של אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, טעיתי?

ראה רמ"א או"ח סימן תק"ס סעיף ב': ויש מקומות שנוהגין לשבור כוס בשעת חופה וכו' זכר לאבילות ירושלים

חיס כתב:ראה רמ"א או"ח סימן תק"ס סעיף ב': ויש מקומות שנוהגין לשבור כוס בשעת חופה וכו' זכר לאבילות ירושלים

תודה רבה, והנפק"מ יהי' לאחרי בנין הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו, אם עוד ישברו זכוכית אצל החופה

בענין חנה ותפילתה יש מרגניתא טבא בשל"ה מס' ר"ה עמוד הדין בהגה"ה בענין תפלה בר"ה בקול.

מיללער כתב:תוד"ה אייתי: מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין ע"כ.

נמצא ששבירת הזכוכית הוא רק שבמקום גילה שם תהא רעדה, ולא שייך לענין של זכר לחורבן וכן האיסור למלא שחוק פיו, בזכרוני שיש מקור ששבירת הזכוכית הוא לזכור את החורבן כענין של אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, טעיתי?

האיסור למלאות פיו שחוק, ודאי שייך לחורבן, שנאמר אז ימלא שחוק פינו אימתי בזמן שיאמרו הגוים הגדיל ד' לעשות עם אלה.

ישעיהו לוריא כתב:שמעתי פעם : זה מה שכתוב ותתפלל חנה על ד' ולא אל ד', כי תכניתה הייתה להסיתר וכך להיפקד כדין סוטה שיולדת וכו', וא"כ ייאלצו למחוק רח"ל שם ד' בעטייה, ועל כך התפללה "על" ד' שלא יימחק.

ובוודאי אינו פשט, משום ש'על' ו'אל' מתחלפים בתנ"ך, במיוחד בספר שמואל.

כרם כתב:

מיללער כתב:תוד"ה אייתי: מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין ע"כ.

נמצא ששבירת הזכוכית הוא רק שבמקום גילה שם תהא רעדה, ולא שייך לענין של זכר לחורבן וכן האיסור למלא שחוק פיו, בזכרוני שיש מקור ששבירת הזכוכית הוא לזכור את החורבן כענין של אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, טעיתי?

האיסור למלאות פיו שחוק, ודאי שייך לחורבן, שנאמר אז ימלא שחוק פינו אימתי בזמן שיאמרו הגוים הגדיל ד' לעשות עם אלה.

בגמ' אין המדובר בגלל החורבן, שלא נזכר בכלל, רק כי בעולם הבא יהי' ההתגלות באופן בהירה, ואז יהי' מותר למלא שחוק פיו מבחינה רוחני בהתאם להמצב, ובאמת מצאתי שזה מחלוקת הראשונים, אם האיסור הוא דוקא בימי הגלות (כ"כ הטור) או אפי' בזמן שהביהמ"ק היה קיים היה האיסור כמ"ש הרבינו יונה ששמחה יתירה מרגילה את האדם לשכוח ממצות השם, וממילא מובן שאחר ביאת המשיח במהרה ינטל היצר הרע ולא יהי' שייך החשש של שכחת המצוות ודו"ק.