פורום אוצר החכמה

מתחלת לשון הגמ' "היתה גבוהה מעשרים אמה ובא למעטה" משמע דמיירי כשבא לשאול אם הוי מיעוט, ולא הבנתי עפי"ז הגדרים של 1. ביטול 2. סתמא 3. אינו עתיד לפנותו

בדין ביטול יש מחלוקת הראשונים אם צריך לבטלו שם לעולם או סגי בביטול לימי החג, ואם הוא מניח שם ואין דעתו לפנותו משם לכה"פ בימי החג מה זה שונה מביטול? (לולא אם נאמר שצריך לבטל בפה וכן כתב רש"י בד"ה תבן וביטלו וכן פסק המחבר או"ח סי' תרל"ג ס"ד וצ"ע למה יצטרך לבטל בפה ובדברי רבינו מנוח על הרמב"ם כתב בפירוש שביטול בלב סגי)

ומה הפירוש של "סתמא" הרי מיירי בשעה שמניח שם העפר או התבן למעט גובה הסוכה, אי לאו שנאמר שמדובר פה באדם אחר שמצא סוכה עם מיעוט בעפר ואינו יודע לכמה ימים הניחו הבעלים שם.

-

אח"כ שהפני יהושע כתב כמ"ש לענין ביטול בפה שזה הנפק"מ בין ביטול ואינו עתיד לפנותו ומ"מ לא בעינן ממש שיבטלנו בפה אלא גמר בלבו לבטלו ג"כ מהני וא"כ הנפק"מ בין ביטול לשאינו עתיד לפנותו הוא רק חיובי או שלילי

1. סתמא - הניח ללא שום כוונה ותוכנית.

2. אינו עתיד לפנותו - יש יותר סיבה לומר שיעזור, כיון שלא עתיד לפנותו.

3. ביטול - עוזר, בכל מקרה שבו לא בטלה דעתו אצל כל אדם.


מקווה שעזרתי בהגדרה.