פורום אוצר החכמה

במתני' אין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח. ובגמ' מ"ט משום דקא מתקן מנא ע"כ.

לא הבנתי איזה מנא הוא מתקן בזה?

רש"י שם מסביר זאת- במה התקשה כתר"ה?

בברכה המשולשת כתב:רש"י שם מסביר זאת- במה התקשה כתר"ה?

הנה דברי רש"י על אתר:

מתני' אין שוברין את החרס. כשצולין דגים על האסכלא שקורין גראדיל"א בלע"ז חותכין קנים או קש שבלים או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים וסודרין הנייר על גב האסכלא מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג:

היינו שרש"י מסביר את מציאות הדברים שבכדי שהדג [מליח] לא תשרף מניחים על האסכלא (אסכלה/גרי"לל בלע"ז) שברי חרסים או חתיכות קנים, שבלים או ניירות.

נתקשיתי לאיזה "מנא" מתכוין הגמ' שמתקנים בשבירת החרס וחתיכת הנייר, האם מתקנים בזה החרס/הנייר, או האסכלא?

שוב מצאתי שהג' בעל מנחם משיב נפש ציין לדברי רש"י לקמן בדף ל"ד ע"א ד"ה אין מפצעין את הקנה וז"ל "לתת קרומיותיו תחת המליח על האסכלא שעושה כלי דכל מידי דעביד להשתמש בו הוי תקון כלי"
והכוונה שהכנת ותיקון החרס להשמש בו על האסכלא מיחשיב תיקון ("שבירתן הוא תיקונם")

האם יש בחתיכת הניר כמדת הדג מלאכת מחתך?

מה שנכון נכון כתב:האם יש בחתיכת הניר כמדת הדג מלאכת מחתך?

למה לא?
אלא שמסתמא כאן לא מדובר דוקא כמדת הדג אלא לעשות הפרדה בין האסכלא לדג ואפשר לעשות את זה גם בחתיכות קטנות.

ארי במסתרים כתב:

מה שנכון נכון כתב:האם יש בחתיכת הניר כמדת הדג מלאכת מחתך?

למה לא?
אלא שמסתמא כאן לא מדובר דוקא כמדת הדג אלא לעשות הפרדה בין האסכלא לדג ואפשר לעשות את זה גם בחתיכות קטנות.

אם כבר להיפך. משתמשים בחתיכה יותר גדולה מהדג

יעוין במ"ב סימן שמ ס"ק מא.

הלכה זו הובאה גם ברמב"ם הלכות שבת פכ"ג ה"ו. ומוכח קצת שהתקון מנא הוא בעוד ענינים מלבד לצלות על גביהם. אא"כ נדחוק לאוקמיה שמכין לצלות במוצ"ש.