פורום אוצר החכמה

בגמ' רחבה אמר רבי יהודה וכו' ועיי' רש"י ותוס' בשם הי"מ.
ובחידושי המאירי נקט ג"כ כשיטה זו וכתב

נקטינן דלא מרבי יהודה ולאו מרב יהודה קאמר ולהכי נקיט לה בקמצות הרי"ש

ולא זכיתי להבין איך כשקורים את הר' בקמץ זה כולל גם רב וגם רבי?

ייש"כ.
הררננ"ר מאריך בדברי הערוך, והביא גם את דברי הר"ח שכ"כ. אבל בנוגע למה ששאלתי איך כשקורים את הר' בקמץ זה כולל גם רב וגם רבי? לא מצאתי שם אלא מה שהוסיף בסוגריים (עם ב' רפויה).
ואם הבנתי נכון הפירוש הוא כזה: מי ששומע את רחבה אומר "רָבי" (ר' קמוצה וב' רפויה) הרי שבתחילת שמיעתו הוא מדמה כאילו הוא מתכוון לומר 'רב' יהודה (כמובן רק בהנחה שאינו מבדיל בין קמץ לפתח כהספרדים) ומשסיים רחבה את הגיית המילה בב' חרוקה זה נשמע כמו "רבי" וכך יבין השומע מצורה משונה זאת שרחבה נתכוון לכלול שניהם.
נכון?

לכאורה ההסבר פשוט המאירי קרא בדרך כלל את המילה רבי בחיריק הריש. וזה כוונתו שכשקוראים את הריש בקמץ או בפתח אין נפ"מ לעניין זה ומסיימים ב בי זה נשמע ספק.

גם אני יצאתי מתוך הנחה שהמאירי קרא 'ריבי'
אבל המשך דבריך לא הבנתי, כלומר, לדבריך עצם הגיית המילה בצורה משונה זה נשמע ספק, וגם אם היה קורא ר' בסגול או כל ניקוד אחר ומסיים ב'בי' זה נשמע ספק?

יתר10 כתב:ואם הבנתי נכון הפירוש הוא כזה: מי ששומע את רחבה אומר "רָבי" (ר' קמוצה וב' רפויה) הרי שבתחילת שמיעתו הוא מדמה כאילו הוא מתכוון לומר 'רב' יהודה (כמובן רק בהנחה שאינו מבדיל בין קמץ לפתח כהספרדים) ומשסיים רחבה את הגיית המילה בב' חרוקה זה נשמע כמו "רבי" וכך יבין השומע מצורה משונה זאת שרחבה נתכוון לכלול שניהם.

זו כנראה כונת המאירי, וכ"כ הדק"ס בעמוד רצט סוף הדבור הראשון. וכמדומני שגם הרב אוצה"ח כיון לזה.
[ראה שם בדק"ס שכתב בשם רש"י מכת"י שהואיל ורחבה היה תלמידו של רב יהודה לא היה לו לקוראו רב יהודה אלא רבי. ע"כ. ופירש הדק"ס שאם היה קוראו רב יהודה כמורגל בפי כל היה בזה משום קורא את רבו בשמו. ורק קריאתו רבי מותרת. עכ"ד. וזה חדוש דין תמוה, דודאי אם מזכירו בתואר הכבוד 'רב' שפיר דמי. וכונת רש"י שאין דרך תלמיד לקרוא כך מבלי להזכיר את היותו רבו, אך לא שאם עושה כן עובר באיסור קריאת רבו בשמו].

זה נשמע לי די ברור שלגבי מי שהוגה רבי בחיריק ורב בפתח. ההגייה רבי בפתח (או קמץ אם המאירי הבדיל ביניהם) נשמעת הגיית כלאים בין רב לרבי תחלתו של רב וסיומו של רבי. (זה תופעה מצוייה לפחות בסלנג שאומרים מילת כלאים ומובן מזה שרצו לכלול את שתי המילים במילה וכעין זה כאן)

(לא הבנתי את הצורך להגיד שהיתה הב רפויה אא"כ שמחמת שקומץ הריש לא יכול להדגיש ב אפילו בדרך כלאים? אבל למה שיקמוץ הריש אם במילה רב היא פתוחה?).

המאירי הוכרח לנקד הריש בקמץ ולא בפתח, כדי להרפות הבית שאחריה [כדי שתדמה גם למלת רב]. במלת רב אחרי הפתח אין דגש כי תנועה קטנה כשהיא מוטעמת אינה מדגישה את האות שאחריה.

זה ברור. רק מה שכתבתי הוא שלדעתי גם אם הב דגושה יישמע שיש כאן כלאים מעצם העובדה שהריש אינה בחיריק, ולכן שאלתי אם באמת כוונת המאירי היא הקמץ ולא בפתח או שבא להדגיש רק שאינו בחיריק, וכיוון שלדידיה פתח וקמץ נקרא בשווה לא הקפיד בזה.

ברור שכהבית רפה דומה יותר לרב.
ויש להוסיף שמלת רבי בפתח ודגש משמעותה היא פועל - גדל [חיריק צירי].

בפי' ר"ח פסחים נב: כתב ע"ז בזה"ל "דהוה דייק בין ר' לרב שלא תתחלף לו שמועה ויאמר אותה בשם זולתי האמרה, וכיון שנסתפק לו בעל השמועה מי הוא, אם רב יהודה אמרה אם רבי יהודה, היה גורסה בשם שניהם דאמר רחבה אמר 'ראבי' יהודה" עכ"ל.

ומשמע שכוונתו שהיה אומרה בפת"ח הרי"ש בשונה מחירי"ק (או בקמץ תחת פתח? האם א' מורה לקמץ יותר מפתח?)

מיללער כתב: (או בקמץ תחת פתח? האם א' מורה לקמץ יותר מפתח?)

תנועה גדולה מושכת אחריה נח נסתר: בקמץ אות א או ה, בצירי וחיריק מלא אות י, ובחולם ושורוק אות ו. משא"כ פתח שהיא תנועה קטנה, ויש אחריה נח נראה או דגש חזק.

תודה הרב משה נכון,

החכמת שלמה - מהרש"ל שם בפסחים כותב שהשמיט רחבא את מילת "נשיאה" אחר שמו של רבי יהודה ומזה הבינו שהוא מסופק אם שמעו מרב יהודה או ר"י נשיאה