בגמ' תענית (טז, א), ולמה מתכסין בשקים, אמר רבי חייא בר אבא, לומר הרי אנו חשובין כבהמה.
ופירש המאירי, וז"ל, מתוך מה שנאמר במשנה למדנו שמתכסים היו בשקים שהרי היה דורש להם לא אמר וירא אלהים את שקם וכו' למה היו עושים כן מפני שהשקים נעשים משער הבהמה לומר הרי אנו לפניך כבהמה, [כפירוש רש"י ורבינו גרשום, ועי' מהרש"א]. ובתלמוד המערב אמרו למה תוקעים בקרנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה. ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו, ובא על דרך ותעשה אדם כדגי הים.
הציטוט שבא בסוף פירושו השני של המאירי הינו פסוק בחבקוק (א, יד), וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ. וכבר העירו שבדברי המפרשים שם, וכן בדברי חז"ל (ע"ז ג, ב; ספרי פר' האזינו ועוד) פירוש הפסוק לא מתקשר לענייננו.
ומצינו כיוצא בזה בדברי המאירי עצמו במגילה (כה, ב) על דברי המשנה (שם, א), על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך... משתקין אותו, וז"ל, נראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד.
וכן בדברי הרמב"ן בפי' עה"ת פר' בא (יג, טז), הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה... ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ.
[ובכללות ענין ההשגחה בבעלי חיים, יעויין בספר החינוך (מצוה קסט, רצד); מורה נבוכים (ח"ג פרק יז; שו"ת הרדב"ז (ח"ו ב' אלפים קטז); מהרש"א ח"א סוכה (נג, א)].
ולפי"ז צ"ב הרי כאן הינם באים לבקש רחמים ולהעתיר בתפילה ובתחנונים, והיאך יסוגו אחור להכחיש ההשגחה, ולעשותם כבעלי חיים.
ויש שפירשו ע"פ מה שמצינו בדברי חז"ל בכמה מקומות (ירושלמי בבא מציעא פ"ב ה"ה; ב"ר נח פר' לג סי' א ועוד) בעובדא דאלכסנדר מוקדון 'א"ל דנחא עליכון שמשא א"ל אין נחית עליכון מיטרא א"ל אין. א"ל דילמא אית גביכון בעיר דקיק. א"ל אין תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב אדם ובהמה תושיע ה'.
ובדומה לזה כתב בהגהות יד אפרים על השו"ע או"ח סי' רסז בטעמא דמילתא דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו משום דכל אדם אין להחזיק עצמו לזכאי שלפעמים אין לו זכות רק שאוכל בזכות הבהמות, וכיון שאוכל בזכות הבהמה ראוי להקדימה תחלה, יעו"ש, ועי' עוד בשו"ת שבט סופר או"ח סי' מ.
אולם נראה לבאר באופ"א לפי מה שכתב מהר"ם חאגיז בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רכה), וז"ל, שאלה דינא דמלכותא דשמיא היאך האדם נידון בכל יום (עי' ר"ה ט"ז) ויש מאריך ברעתו. תשובה... דע כי יש אופן גזרה למיתה שלאו דוקא שימות אלא שתסתלק ממנו ההשגחה האלהית לבד וישאר מעותד אל מקרי הזמן כבהמות השדה... שלאדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת רצה בזה שיומת על האופן האמור דהיינו שתסתלק ממנו ההשגחה אלהית וישאר אל הטבע דהוא מקרה הזמן שאם יפגע בו הארי יאכלנו ואם יאכל דבר המזיק שיזיקנו ואם אין שלום בעצמיו ובד' יסודותיו שימות, יעו"ש.
ולפי"ז נראה לבאר דזהו ענין 'הרי אנו חשובין כבהמה', - 'שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו, ובא על דרך ותעשה אדם כדגי הים', והיינו שאם נגזרה עלינו גזירת מיתה ח"ו בעונותינו, הרי נתקיימה בכך שסרה מאיתנו ההשגחה.