גדר חליצה במקום יבום
פורסם: ב' אוקטובר 27, 2014 1:55 pm
במקום אחר כתבתי קצת בענין הזה, ואולי נרחיב פה את הדיבור בדיבוק חברים ומינן ומינכון תסתיים שמעתתא.
יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).
ולדברי התוס' ברכות וסוכה שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.
וראיתי בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (יבמות כ. ד"ה גזירה) שמביא מחידושי הרמ"ה סנהדרין יח: וז"ל מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות יבום? אין, כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל. ותמה הגאון ז"ל על תמיהתו שהרי יש כח ביד חכמים לעקור מ"ע בשוא"ת עיי"ש.
אולם לפי דברינו י"ל שהרמ"ה ידע מזה שיש כח וכו' אלא שהיה קשה לו שאם השתמשו בכחם זה נמצא שגם החליצה תיבטל מדין כלל שאינו עולה וכו' וכן אם יבם יהא חייב כרת מדין אשת אח שלא במקום מצוה, ודבר זה לא מצינו, לכן נקט הרמ"ה שכאן לא בטלו את מצות יבום מטעם יש כח ביד חכמים אלא שאוקמוהו אחליצה (ובטלו רק את הלכתחילה שבו ודו"ק).
ובגוף תמיהת הגר"י יש לתרץ בפשיטות שהרמ"ה רצה לתרץ שעל אף שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת אבל פה אם יעקרו את מצוות יבום נמצא שגם יתירו יבמה לשוק וזה אין בכחם בקום ועשה, לזה תירץ שהרי אפשר בחליצה ונמצר שרק בשוא"ת עקרו ודו"ק.
ועי' בגליוני הש"ס שם ד"ה הדר שמביא מתשובת הרדבז ח"ב סי'תרנ"ה לגבי אי יבום וחליצה הם ב' מצות נפרדות.
ולא אמנע מלהביא כאן קושיא עצומה מהרש"ש על דברי הגמרא כא. דלהכי לא מיקרי אפשר לקיים שניהם כיון דאפשר בחליצה משום 'דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא' והקשה ע"ז הרש"ש שהרי מיירי כאן במקום שיש גם צרה וא"כ הרי אפשר לקיים המצוה ע"י יבום הצרה ואל יעבור על הל"ת (בחייבי לאוין) וכן קשה במקום שיש אחים.
האם נוכל לומר שכשיש ב' נשים לייבם נחשב כב' מצוות נפרדות רק שביבום האחת עקר המצוה השניה?
יש לחקור לגבי דיני יבום וחליצה, בכל המקרים שחז"ל גזרו לחלוץ ולא לייבם (יש עשרות דוגמאות של גזירות חז"ל 'חולצין ולא מתיימבין' כגון בשניות מדברי סופרים), אם עקרו את מצוות יבום מדין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת או שרק גזרו שיקיים את המצוה ע"י חליצה דוקא (וזה תלוי קצת בגדר יבום וחליצה אם הם מצוה אחת שיש לקיימה בשני אופנים או שנחשבים כב' מצוות נפרדות).
ולדברי התוס' ברכות וסוכה שבמקום שחז"ל בטלו מ"ע בשוא"ת היינו שעקרוהו לגמרי ואם עושהו אינו מקיים בזה מצוה אף מה"ת, נמצא שאם מייבם במקום שאסרו לייבם פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה, ויתחייב כרת? ועוד, אם נאמר שעקרוהו אז פטורה אף מחליצה שהרי מי שאינה עולה ליבום (מן התורה) אינה עולה לחליצה.
וראיתי בגליוני הש"ס להגר"י ענגיל (יבמות כ. ד"ה גזירה) שמביא מחידושי הרמ"ה סנהדרין יח: וז"ל מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות יבום? אין, כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל. ותמה הגאון ז"ל על תמיהתו שהרי יש כח ביד חכמים לעקור מ"ע בשוא"ת עיי"ש.
אולם לפי דברינו י"ל שהרמ"ה ידע מזה שיש כח וכו' אלא שהיה קשה לו שאם השתמשו בכחם זה נמצא שגם החליצה תיבטל מדין כלל שאינו עולה וכו' וכן אם יבם יהא חייב כרת מדין אשת אח שלא במקום מצוה, ודבר זה לא מצינו, לכן נקט הרמ"ה שכאן לא בטלו את מצות יבום מטעם יש כח ביד חכמים אלא שאוקמוהו אחליצה (ובטלו רק את הלכתחילה שבו ודו"ק).
ובגוף תמיהת הגר"י יש לתרץ בפשיטות שהרמ"ה רצה לתרץ שעל אף שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת אבל פה אם יעקרו את מצוות יבום נמצא שגם יתירו יבמה לשוק וזה אין בכחם בקום ועשה, לזה תירץ שהרי אפשר בחליצה ונמצר שרק בשוא"ת עקרו ודו"ק.
ועי' בגליוני הש"ס שם ד"ה הדר שמביא מתשובת הרדבז ח"ב סי'תרנ"ה לגבי אי יבום וחליצה הם ב' מצות נפרדות.
ולא אמנע מלהביא כאן קושיא עצומה מהרש"ש על דברי הגמרא כא. דלהכי לא מיקרי אפשר לקיים שניהם כיון דאפשר בחליצה משום 'דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא' והקשה ע"ז הרש"ש שהרי מיירי כאן במקום שיש גם צרה וא"כ הרי אפשר לקיים המצוה ע"י יבום הצרה ואל יעבור על הל"ת (בחייבי לאוין) וכן קשה במקום שיש אחים.
האם נוכל לומר שכשיש ב' נשים לייבם נחשב כב' מצוות נפרדות רק שביבום האחת עקר המצוה השניה?