ספק ממזר ספק גוי - יש לחשוש לממזרות?
פורסם: ב' אוקטובר 27, 2014 6:46 pm
הגמ' במס' יבמות [סוף פ"ק] מביאה מימרא דר' יוחנן: עכו"ם שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין, וביאר רש"י דהוא משום דסבר דישראל הבא על עובדת כוכבים הולד יש לו דין ישראל, ותוס' [] נחלקו עליו ומבארים דדעת ר' יוחנן כר"ע דסבר דעבד ועכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר, וחיישינן לבנות ישראל מעשרת השבטים שאף שנבעלו מעכו"ם בכ"ז הולד הוא ישראל ממזר.
והנה תוס' מדגיש דמ"ד דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר הוא בשיטת ר' עקיבא דסבר דהנולד מאיסורי לאוין הרי הוא ממזר, וא"כ הוא תימה גדולה למה נחשוש לקידושיו הרי שיטת ר"ע הוא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וממילא ממ"נ אין קידושיו תופסין, אי משום דהוה עכו"ם אי משום דהוה ממזר.
והרב הגאון בעל מחבר 'המקום מרחוק' ציין למהרש"ל שעמד בזה ויישב בדוחק.
והנראה ליישב בהקדם דברי המהרי"ט [חיו"ד ח"א ס"ב] שכתב דהא דממזר ודאי ולא ממזר ספק [קידושין ] אינו משום דאמרינן ספיקא דממזירות לקולא, אלא הוא דין התורה דלא אמרינן ממזירות אלא כאשר ידוע לנו בבירור שהוא ממזר, ואם יש לנו צד ספק שאינו ממזר הרי לא נאמרו בו דיני ממזר כלל.
וא"כ, יש מקום לחדש דאף היכי דיש לנו ספק אם הוא ישראל ממזר, והצד השני שהוא שהוא עכו"ם, בכ"ז כיון שאין ברור לנו שהוא ממזר הרי על הצד שהוא ישראל אין דינו כממזר וקידושיו תופסין מה"ת אף לשי' ר"ע.
ואף כי יש מקום לחלוק ולומר דלא אמרינן 'ממזר ודאי ולא ממזר ספק' אלא כאשר יש לנו צד ספק שהוא כשר, אך אולי יש ליישב דעת התוס' דסברי דכל מקום שיש לנו צד שאין הוא ממזר די בזה כדי להפקיע ממנו דיני ממזירות.
והנה תוס' מדגיש דמ"ד דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר הוא בשיטת ר' עקיבא דסבר דהנולד מאיסורי לאוין הרי הוא ממזר, וא"כ הוא תימה גדולה למה נחשוש לקידושיו הרי שיטת ר"ע הוא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וממילא ממ"נ אין קידושיו תופסין, אי משום דהוה עכו"ם אי משום דהוה ממזר.
והרב הגאון בעל מחבר 'המקום מרחוק' ציין למהרש"ל שעמד בזה ויישב בדוחק.
והנראה ליישב בהקדם דברי המהרי"ט [חיו"ד ח"א ס"ב] שכתב דהא דממזר ודאי ולא ממזר ספק [קידושין ] אינו משום דאמרינן ספיקא דממזירות לקולא, אלא הוא דין התורה דלא אמרינן ממזירות אלא כאשר ידוע לנו בבירור שהוא ממזר, ואם יש לנו צד ספק שאינו ממזר הרי לא נאמרו בו דיני ממזר כלל.
וא"כ, יש מקום לחדש דאף היכי דיש לנו ספק אם הוא ישראל ממזר, והצד השני שהוא שהוא עכו"ם, בכ"ז כיון שאין ברור לנו שהוא ממזר הרי על הצד שהוא ישראל אין דינו כממזר וקידושיו תופסין מה"ת אף לשי' ר"ע.
ואף כי יש מקום לחלוק ולומר דלא אמרינן 'ממזר ודאי ולא ממזר ספק' אלא כאשר יש לנו צד ספק שהוא כשר, אך אולי יש ליישב דעת התוס' דסברי דכל מקום שיש לנו צד שאין הוא ממזר די בזה כדי להפקיע ממנו דיני ממזירות.