פורום אוצר החכמה

בגמ' יבמות (לד, ב), כי אתא רבין א"ר יוחנן כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת שוב אינה יולדת. אמר רב נחמן לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא מתעברת.

ובהגהות הגריעב"ץ, וז"ל,

שמעתי אומרים בשם ח"א שהביא ראיה לדבר מן התורה, לפי שבן יום אחד זוקק ליבום... ואע"פ שאינו ראוי להביא זרע לאחיו עד שיהא איש בן י"ג (הכי מוכח ודאי מבסו"מ, ואע"פ שביאת בן ט' ויום א' הויא ביאה מ"מ פשיטא דאינו מוליד, ולא חייבה תורה שייבם בן ט'), וכן יקשה למה הוצרכה תורה לאסור אשת אחיו שלא היה בעולמו, בלא"ה אסירא. אלא ודאי צ"ל משום דדעתה עליה דיבם, זוהי הוכחו ושמחו בה השומעים כעל מציאה חדשה. ואמנם אינה אלא מהיסח הדעת, ושמחו בשטות עצמן, כי החליטו שכל שאינו מוליד אינו במצוות יבום, א"כ גם הנשאת לאחר מ' שנה לא תתייבם וכ"ש הזקנה והעקרה, והרי כל אלו בנות יבום הנה, וכן הזקן ופ"ד וסרירס אדם כדלעיל, ואפילו הגוסס זוקק ליבום... והכלל כל שלא היה לו שעת הכושר וכו'.

מעניין למצוא מקור הדברים שהובאו בדבריו בשם ח"א.

אך ראה זה מצאתי מפורש בספר חסידים (מהד' מרגליות סימן תצג), וז"ל,

וכתיב (דברים כ"ה ה') כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו שהרי אמר הכתוב (שם שם ז') להקים לאחיו שם הרי כשיהיה בן שלש עשרה שנה היא כבר בת שנים רבות וכשהוא בן י"ח או בן כ' היא אינה ראויה ללדת, שהרי אלמנה שעכבה בלא בעל עשר שנים שוב אינה יולדת שהרי לאחר שמת בעלה נולד זה ובן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה הרי עשר שנים אינה בכלל להקים לאחיו זרע. ואין לומר דעתה היה עליו לפי שמה שאמרו חכמים שהתה עשר שנים בלא בעל אינה יולדת זהו כשאין דעתה עליו אבל יש דעתה עליו לא זהו וודאי כגון בת רב חסדא על רבא לפי שהיה גדול אבל על קטן אין תאוה, לכך אמרו שהתה עשר שנים שוב אינה יולדת. כמה הקפידה תורה על פריה ורביה. לפיכך אם בחור לקח בת שנים הרבה שקרובה לארבעים שנה שלא תתעבר הטובים לא יהיו באותה עצה.

הרי מפורש בדבריו בחדא כדברי היעב"ץ דבאשת אחיו שלא היה בעולמו אינו מוכרח מצד המציאות שיהיה דווקא בגוונא דשהתה עשר שנים ולא ילדה, אלא שייך אף פחות מכך, שכבר בן ט' שנים ויום א' הקטן ראוי לביאה, ומ"מ כנראה שהלכו אחר ההווה שזה עשר שנים.

ובתרתי דלא כהיעב"ץ, א' דטעם איסור א"א שלא היה בעולמו היינו משום חסרון הקמת שם, מטעם זה דשהתה עשר שנים. ב' דלא מהני טעם 'דעתה לינשא' כיון שהוא קטן שאין עליו תאוה.

[ועי' בספר משך חכמה (בראשית לח, יד), וז"ל, אך אמרו (יבמות סד, א): 'כל ששהתה עשר שנים אחר בעלה ואינה ניסת אינה יולדת', ותמר שהתה אחרי בעלה עשר שנים. אולם דעתה היתה לינשא לשילה, רק כי ראתה כי גדל שילה, והיא לא ניתנה לו לאשה, אם כן היאוש שלה מלהינשא היתה מעת כי גדל שילה, ובזה הזמן לא היה עשר שנים, יעו"ש. הרי שנקט בפשיטות שאף בקטן כמו שלה מהניא טעמא דדעתה לינשא].

====
בנוגע לחידוש הנוסף בדברי הספר חסידים לענין נישואי בת מ' שנה, יעויין בהרחבה בתשובת הגרחי"ל אויערבאך זצ"ל בכת"ע צהר ח"ג תשנ"ח עמ' ל.

לכאורה מקור דברי היעב"ץ הוא ספר פלפולא חריפתא (זולקווא תצ"ו)

מעניין מאוד, תשו"ח.

מדבריהם משמע שמי ששהתה אחר בעלה עשר שנים, ונישאת לאחר ומת בלא בנים - פטורה מייבום ומחליצה.
האם כך הוא הדין?
לא זכור לי פטור מפורש אלא באיילונית, אבל לא בזקנה ועקרה וכיו"ב.

עזריאל ברגר כתב:מדבריהם משמע שמי ששהתה אחר בעלה עשר שנים, ונישאת לאחר ומת
בלא בנים - פטורה מייבום ומחליצה. האם כך הוא הדין?

ברי שלא! שכן מפורש ברמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ששי:

'וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד' - פְּרָט לְאַיְלוֹנִית שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ.
וּזְקֵנָה וַעֲקָרָה הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַיְבָמוֹת, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁזְּקֵנָה וַעֲקָרָה
הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּשֶׁר.

וכבר שׂם הגריעב"ץ לאַל מלתו של אותו חכם מטעם זה וכינהּ שטות.