פורום אוצר החכמה

באחד מתירוצי הגמ' איפה יש מציאות של מילה שנעשה ראוי בין עשיית הפסח לאכילה, כגון שאביו ואמו של הילד היו חבושין בבית האסורים, ועשו הפסח ע"י השליח ואח"כ נשתחררו, מילת הילד מעכבת על ידן מלאכול הפסח.

אם עשו שליח לעשות הפסח למה לא שלחו שליח למול את בנם? ולמה לא יהא מילת בנם מעכבת על ידן מלעשות הפסח הרי יכולים למולו ע"י שליח?

יש לומר על זה כמה תירוצים
שעשו השליח לפני שנכנסו לבית האסורים, שידעו שיבא הפסח ועדיין לא ידעו שיהיה להם חיוב מילה.
ואם כן כבר יש לומר בפשטות יותר שמיירי שהיה התינוק יחד עמהם בבית האסורים ולא היו יכולים למולו
עי"ל דמיירי שאחד זכה להם שלא בפניהם בשחיטת הפסח.
עוד תירוצים יש על זה בספר הרועים בשושנים רצה לחדש בדרך פלפול דהיכי דלא מצי למיעבד א"א לעשות שליח ועל כן אין השליח יכול למול אם הוא האב אינו יכול למול משא"כ בפסח דכהנים שליחי דרחמנא עיי"ש בארוכה.
באהל משה פרשת לך לך תירץ גם כן בפשטות שהתינוק היה עמהן אך דחה שלא משמע כן ברש"י והביא מהאחרונים כמה דרכים דלא מהני שליחות במילה.וכשיטת הש"ך דהאב אינו יכול לעשות שליח. וכן ביארו בדברי המאירי בסוגיין שעמד גם כן בקושיא זו.
וע"ע בוילקט יוסף סימן קע שתירץ על דרך דמצוה בו יותר מבשלוחו עדיף מזריזין מקדימים למצוות, ובתל תלפיות הביא ודחה דיכולים לתרץ הקושיא כמו אופן ג דלעיל שזכו שלא בפניהם.
ויש עוד אריכות בזה בהרבה ספרים.

למה לא יכול הגמ' לתרץ בפשיטות שהיו אנוסים מלמול את בנם (וכי חסר דוגמאות לזה? לא מצאו מוהל, גזירת המלכות על המילה, לא היה להם איזמל, וכו' שערי תירוצים לא ננעלו ) אבל לא היו אנוסים מלעשות הפסח?

מיללער כתב:למה לא יכול הגמ' לתרץ בפשיטות שהיו אנוסים מלמול את בנם (וכי חסר דוגמאות לזה?) אבל לא היו אנוסים מלעשות הפסח?

לא חסר ואכן כל אמורא נקט דוגמא אחת של מציאות שהיו אנוסים מלמול את בנם.

שברי לוחות כתב:עוד תירוצים יש על זה בספר הרועים בשושנים רצה לחדש בדרך פלפול דהיכי דלא מצי למיעבד א"א לעשות שליח ועל כן אין השליח יכול למול אם הוא האב אינו יכול למול משא"כ בפסח דכהנים שליחי דרחמנא עיי"ש בארוכה.

תודה רבה כבוד הרב המשבי"ר בלוחו"ת שניו"ת

הדין של כל דבר דאיהי לא מצי עביד לא מצי משוי שליח נאמר אף בנאנס?

לכאורה זה תלוי בחקירה על הדין של אונס רחמנא פטריה אם האונס רק פטריה ואין עליו עונש של ביטול מ"ע אבל עדיין מחויב הוא בדבר, או שבאונס נעקר ממנו החיוב מכל וכל (הגרי"ע דן בזה בבית האוצר ונפק"מ במי שעשה מצוה ומסירת נפש בשעת סכנה ונחלץ מהצרה ועדיין יש שהות ביום לעשות המצוה, אם מחויב לכשותה עוה"פ משום שאינו יוצא חיובו בעשיה שעשה בזמן הפטור, והדברים עתיקים)

הרי בפשטות כל המקורות דלא מצי עביד היינו שהוא אנוס, אם מצד הדין או מצד המציאות, ומיקרי לא מצי עביד, ופשוט הוא גם מצד הסברא שהוא גם באונס.

אמרתי לא' ששאל אם אב שאין הבן מתגדל אצלו כגון שנתגרש והבן הוא אצל האם אם אפשר לו לומר ברוך שפטרני כשנעשה בר מצוה כיון של"ה שייך בחינוך בנו, ואמרתי לו שמגמ' כאן ביבמות מוכח שאע"פ שהוא חבוש בבית האסורין מילת בנו מעכבתו מפסח כי החיוב עדיין עליו