פורום אוצר החכמה

בגמ' אמר רב אחא ברבה משמיה דגמרא, ופרש"י:כך קיבל מרבו ורבו מרבו עד ר' מאיר ששמע משמו ולאו מן דעתיה קמפרש לטעמא דר"מ.

מענין שבשאר מקומות בש"ס כמו ביומא יד: ולג. וכן בקידושין נג. פירש"י על משמא דגמרא:דבר מקובל מכל בני הישיבה, שקיבלו מרבותיהם. או בדומה לזה, ולמה שינה כאן מכל הלין?

ולענין הגירסא, בגמרא דילן נדפס משמיה דגמרא אבל היעב"ץ הגיה שהגירסא הנכונה היא משמא דגמרא, ואולי בזה תלוי פירושו של רשיה"ק שבשאר המקומות היתה הגירסא בידו 'משמא דגמרא' ולהכי פירש שסובב על בני הישיבה ומקובל בפי כל, משא"כ הכא היתה הגירסא לפניו ז"ל 'משמיה דגמרא' ומשו"ז פירש שסובב על אדם פרטי שקיבל מרבו ורבו מרבו וכו'

ניתן להיאמר?


http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=5&t=3745

אולי כי כאן זה הסבר בדעת ר"מ ולא מימרא עצמאית

בברכה המשולשת כתב:אולי כי כאן זה הסבר בדעת ר"מ ולא מימרא עצמאית

אביי היה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא 'ואליבא דאבא שאול'

כמדומני שאין מדובר שם בהסבר בדעת התנא אבא שאול אלא בסדר שהוא לפי שיטתו

שמיה פירוש השם שלו, ומתאים לזכר ולא לנקבה כמו "גמרא". וע"כ תקן היעב"ץ לשמא שפירושו שם סתמא.

מה שנכון נכון כתב:שמיה פירוש השם שלו, ומתאים לזכר ולא לנקבה כמו "גמרא". וע"כ תקן היעב"ץ לשמא שפירושו שם סתמא.

אבל אם מפרשים משמיה [דרבי מאיר] דגמרא [שגמיר וקיבל מרבו ורבו מרבו עד ר"מ] אז מתאים הל' זכר.

מיללער כתב:

מה שנכון נכון כתב:שמיה פירוש השם שלו, ומתאים לזכר ולא לנקבה כמו "גמרא". וע"כ תקן היעב"ץ לשמא שפירושו שם סתמא.

אבל אם מפרשים משמיה [דרבי מאיר] דגמרא [שגמיר וקיבל מרבו ורבו מרבו עד ר"מ] אז מתאים הל' זכר.

רש"י לא מפרש כך. ברור שמשמיה הולך על גמרא ולא נכנס כאן ר"מ באמצע. אלא שהכונה שרב אחא שמע מרבו ורבו מרבו עד ר"מ.
לעצם הענין לענ"ד אין בפירוש רש"י כאן שינוי משמעותי משאר המקומות.

מבואר במפרשים, שלכאורה מנא לן דרבי מאיר אוסר מעשר ראשון לזרים, דילמא מאי דקאמר מעשר ללוי היינו שנתינתו הוא ללוי ולא כראב"ע שנתינתו לכהן, ואה"נ רש"י מוכיח זאת בב' דרכים עיי"ש, אבל עיקר הראיה לזה הוא ממאי דקאמר בגמרא משמיה דגמרא, והיינו שהיה מקובל לנו איש מפי איש שכן היה כוונתו של רבי מאיר. ואולי לכך פירש רש"י כן.

מיללער כתב:מענין שבשאר מקומות בש"ס כמו ביומא יד: ולג. וכן בקידושין נג. פירש"י על משמא דגמרא: דבר מקובל מכל בני הישיבה, שקיבלו מרבותיהם. או בדומה לזה, ולמה שינה כאן מכל הלין?

אפשר ליישב שדרך רש"י לשנות את פירושו ממקום למקום. [באשכול באידיש שציינתם, נגע בנקודה זו אחד הכותבים].
ראה בענין זה, בחידושי מהרש"א קידושין מ"ד ע"א, ובספר שו"ת "בית דוד" (להג"ר דוד טעביל, בעל נחלת דוד, ורשא תרי"ד) סי' א' (סוף ד"ה שוב ראיתי ברמב"ם, דף ב' ע"א) בשם מהר"ח מוולאז'ין, וכן בספר "מנחת יהודה" (לג"ר יהודה יודיל הלוי עפשטיין, ורשא תרל"ז) זבחים כ"ב ע"א. וראה מה שהאריך בזה בספר "מנוחת שלום" (להג"ר יעקב חיים סופר שליט"א) חלק ד' סי' י"א עמ' סח-עא.