פורום אוצר החכמה

בגמ' מביא תוספתא שנאמן קטן להעיד בגדלותו 'שאכלנו בקצצה של בת פלוני' ובגמ' מפרש מאי קצצה? דת"ר אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני המשפחה ומביאין חבית מלאה פירות ושוברין אותה באמצע הרחבה ואומרים אחב"י שמעו, אחינו פלוני נשא אשה שטינה הוגנת לו ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו, בואו וקחו לכם דוגמא לדורות, וזו היא קצצה ע"כ.

וכתב המהרש"א בח"א שפירוש המילולי של קצצה היא כמו שעל זכר פחות אומרים קוצץ כן על נקיבה פחותה אומרים קצצה עכ"ל.

ולא הביא סימוכין לדבריו שעל זכר פחות אומרים קוצץ, אבל בלמדינו זה תיכף אחרי שבת זכור, נזכרנו בדברי הפיוט להקליר 'אץ קוצץ בן קוצץ' והיינו המן בן עמלק, והמפרשים פירשו קוצץ מלשון כורת ומחריב, אולם לפי"ד המהרש"א נמצא שכוונה שהם אנשים פחותים ונמוכים.


מה המקור לדברי המהרש"א שפחות = קוצץ? האם זה מלשון קצתי בחיי או מלשון קץ ותכלית כלומר אדם בסוף השורה ובדרגא נמוכה קיצונית, או אולי מלשון קוץ ודרדר?

האם יש מי שפי' הפיוט מלשון פחות?

בערוך יש י"ד ערכים על מלת קץ, את דברי התוספתא דילן מביא בערך הו' ומפרשו מלשון חתיכה כמו קיצץ בנטיעה, והיינו שמחתכין את הפירות ולכל אחד מגיע חלק וקצצה ממנו.

אבל בערך הד' מביא דברי הפסיקתא על סליחות 'שמח משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ' מלשון קוץ ודרדר, ולכאורה דברי הפסיקתא הוא הבסיס לדברי הקליר בפיוטו, ואולי זו אכן מקורו של המהרש"א שקוצץ הוא מלשון פחות וקוץ וצ"ע.

ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו - והא כתיב (מלכים א טז) וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר. קוצץ בן קוצץ. כמה דאת אמר (אסתר ט) כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר אוף הכא קוצץ בן קוצץ.

וירטואלי כתב:ירושלמי יבמות פ"ב ה"ו - והא כתיב (מלכים א טז) וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר. קוצץ בן קוצץ. כמה דאת אמר (אסתר ט) כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר אוף הכא קוצץ בן קוצץ.

תודה רבה על המקור, ועיי"ש בקרב"ע שפי' 'רוצח בן רוצח' מלשון כורת ומחריב, ודלא כמ"ש בערוך הנ"ל